שאלה
כאב לי מאוד לקרוא את תשובותיך לשאלות שהועלו בפורום זה ביחס להומוסקסואליות.
ברור לכל שהומוסקסואליות מנוגדת להלכה. ועדיין הייתי מצפה שהתנגדותך לנושא תהיה מבוססת יותר על הבנתו ופחות על דעות קדומות ואמירות לא מדויקות.
הומוסקסואליות אינה רק הרצון להגיע לסיפוק מיני עם בן אותו המין, זהו אותו הרגש שמרגיש/ה גבר או אשה הטרוסקסואלים כלפי בן המין השני אלא שכאן הוא מכוון כלפי בן/ת אותו המין.
אני חושב שהגיע הזמן שהרבנות האורתודוקסית תפגין קצת פחות בורות בנושא.
אינני מאחל לבנך להיות הומו. אבל עוד פחות מכך אני מאחל לבתך להינשא לגבר שמכחיש את זהותו ובלילות הולך לקבל את הדבר הירוד והנחות ביותר מבין ביטוייה של האהבה - מין.
אשמח להתכתב עמך בנושא. אל תדחה את הנושא כלא שייך אליך - שייך גם שייך.
תשובה
בס"ד
אני לא רואה שתמיד כל מה שבנוי על "דעות קדומות" הוא שלילי למרות שחושבים היום שרק "דעות לא קדומות" הן הדעות הנכונות.
יש דעות קדומות נכונות. ויש "דעות חדשות כוזבות" ואת מהן זה היחס המעודד להומוסקסואליות.
מה שצריך זו התיחסות לעובדות ולא למשאלות לב. דיבור אמיתי ולא בסיסמאות. על סמך הכללים האלה אני מוכן לדבר על זה בהחלט.
אתה שואל אם אני מבין את נפש ההומוסקסאל?
אני "בוכה" כשאני כותב תשובה בנושא זה כיון שלצערי אני מודע לכאב האופף את האדם הזה כל ימיו ומכיר גם את החשש החברתי שלו שלא להיות מנודה.
אני יודע שמציאות של ההומוסקסואל היא מציאות של עשרים וארבע שעות של סבל ביממה - גם כשהוא ישן ואולי בעיקר בשעות אלו.
כל זה לא משנה את העובדה שצריך לרחם על האנשים הללו ולטפל בבעיה ולא להתאכזר ולומר להם "לא נורא".
צריך לטפל
יש טיפול.
והטיפול מצליח
הביטוי שאתה משתמש בו כלפי מי שמנסה ומצליח לטפל בבעיה כ"גבר שמכחיש את זהותו". הוא הנורא מכל. בביטוי הזה אתה קובר את כל הסיכוי לטיפול ממצב של קילקול.
כן!!
שים לב טוב למילה: "קילקול".
זה מפריע לך?
אם כן גם אתה צריך להתנתק משיעבוד ל"מוסכמות חברתיות" ולחשוב ב"צורה פתוחה ובריאה".
הנטיה הזאת היא "קלקול" שצריך לתקן ולא מצב בריא שצריך להכיר בו.
בהצלחה - באמת.