שאלה
אני לומדת באולפנא שנחשבת לאחת הטובות הבנות,והלימודים. כשאני באולפנא, אני מתפללת ומרגישה מחוברת ושמגיע חופש אני פשוט לא אני לא יודעת איך להסביר לא מתחברת לא מרגישה"צורך"
אני אבל ממש משתדלת להגיד לפחות ברכות השחר כל בוקר, אמא שלי לא מבינה למה היא אומרת שאם היתי לומדת במקום לא הכי היא היתה מבינה למה אני לא מתפללת אבל אני במקום מעולה שמחנכים ליראת שמיים וכ"ו אז למה היא להזכיר ולהגיד לי להיתפלל,אמרתי שזה לא קשור למקום שלומדים אלא לאישיות ואני פשוט לא מתחברת באו הרבה מרצים ולא עוזר ,באולפנא-כן, בחופש-לא(יש ימים שחוץ מזה שאני אומרת ברכות השחר אני מרגישה חשק להיתפלל הכל) האם יש איזה פתרון,רעיון, עצות?
תודה רבה
תשובה
ב"ה
שלומות
משאלתך ניתן ללמוד על הערך הגדול שיש לתת להשפעה החברתית. כשאת נמצאת תחת השפעת האולפנא הרי שמעיינות הכוונה נפתחים ויש בך כוחות של עבודת ה'.
אבל, עבודת ה' נבחנת גם בשעות שאת לבד ולא רק בשעות שאת בחברת האולפנא.
לכן,
אני מציע לך לנהוג באופן הבא.
1. גם אם אינך מתפללת, עלייך להקדיש זמן להתבוננות אישית וללימוד עם עצמך כמשך הזמן שנמשכת התפילה שלך באולפנא.
2. בזמן הזה מציע לך ללמוד עניינים הקשורים בעבודת ה' ובאהבת הבורא או לחילופין להתבוננות ביפי הבריאה.
3. ממליץ לך לא לוותר על קריאת שמע שהיא ביטוי לקבלת עול מלכות שמיים.
4. נסי להיזכר בחדשות היום או אלה של אתמול ולהודות לה' על אחד מהדברים ולבקש מה' על אחת הבעיות והצרות הלאומיות עליהן שמעת.
וה' יפתח מעיינות תפילתך.
בברכה,
שי