שאלה
שלום כבוד הרב.
כבר שאלתי כאן כמה שאלות, האחרונה הייתה אותך, חשבתי שמכיוון שאתה ענית בצורה הכי אכפתית, אולי אתה תדע מה לעשות.
כבר תקופה שאני מרגיש שאין לי טעם לחיות.
אני שרוי בעצב שלא נגמר, תקופות צחוק מזוייפות פה ושם לא באמת משנות כלום, האמירה "הכל בסדר" הפכה להיות אצלי כבר על אוטומט, ברור לי ששואלים כדי לצאת ידי חובה, לא כי באמת רוצים לדעת מה עובר עליי.
בשאלתי האחרונה התייחסתי להיותי הומו, מה שלא אמרתי זה שאני גם טרנסג'נדר.
נולדתי נקבה אבל מאז שאני זוכר את עצמי אני מרגיש גבר לכל דבר ועניין. מאז שיצאתי מהארון אני מרגיש כאילו דבר לא ישנה, מישהו מעניש אותי. גם לפני היציאה מהארון חייתי בעצב כמובן, כי לא הייתי מי שאני באמת. ואחרי היציאה העצב שהיה אמור לעבור או לפחות, רק התגבר. אני מרגיש כאילו אני במעגל שלא נגמר, איכשהו העצב תמיד מוצא את דרכו חזרה.
הסיבה שלא לקחתי את חיי עד עכשיו היא כי אני אמן, אני מצייר וכותב. יש לי ציורים לא גמורים ואני לא מסוגל לעזוב את העולם הזה בידיעה שאני משאיר כרטיס כניסה לנפש שלי לא גמור. אז אני ממשיך לעבוד כל הזמן, אבל כל פעם נוצרים חדשים, ובחודש... אמורה להיות לי תערוכת בגרות עם שישה ציורים גדולים, אז כמובן שאני עובד בשבילה. ואני לא מסוגל להשאיר ציור לא גמור. והרצון להתאבד מכביד עליי. והכל הפך למעמסה אחת גדולה ששוברת אותי ושולחת אותי לרצפה בכל פעם שאני נתקע במעגל האינסופי הזה.
אני שבור, שבור מבפנים, עוד מעט אהיה שבור מבחוץ.
אין לי למי לפנות. אסור שהמשפחה תדע, אסור שהחברים ידעו, אסור שהמורים בבית הספר ידעו.
בבקשה, אני כבר לא יודע מה לעשות.
תשובה
שלום וברכה
אנא התבונן עלי רק כעזרה ראשונה.
ככלי שמבקש לתת לך קצה חוט. רק לפתוח.
לפתוח בפניך את העובדה שאתה יצירה חד פעמית.
עם כל העצב, עם כל הנבוכות, עם כל הבלבול, עם כל הניסיון לצאת מהארון, עם הכל - יצירה חד פעמית.
גם השבר שלך הוא יצירה חד פעמית.
ואתה גם חשוב למשפחה שלך, לחברים שלך, לסובב אותך, לעולם מלא מסביב.
גם השברים שלך. גם היצירות שלך. גם כל עולמך.
ובשל כך - לא נכנסים לדרך ללא מוצא.
האפשרות להתאבד תמיד קיימת. היא ברקע. דווקא משום כך שום דבר לא לוחץ אותך לשם. ובשל כך - לא נכנסים לשם.
ומה עושים ?
את זה בוחנים ביחד עם איש מקצוע. את העוגן בחיים - רק אתה תוכל לייצר לעצמך, והעזרה המקצועית נועדה לאמן אותך ביצירה הזו.
מנסים להשתחרר מהפחד ומהאימה לדבר על הכאב הזה עם הסובב אותך.
״אדברה וירווח לי״. שותפות בנשיאה בעול החיים.
מנסים למצוא משמעות עמוקה ביצירה שלך.
מנסים למצוא משמעות עמוקה בקיום שלך, בהתחברות שלך, בדרכים מגוונות.
דווקא בשל העובדה שאתה יצירה חד פעמית - זה נכון לעשות את זה.
האם אתה יכול ללכת בדרכים אלו ?
כל טוב