שאלה
שלום וברכה, שמי שירה.
אני בת 21 וחצי.
אני נמצאת בהתלבטות מאוד גדולה בחיים לאור השיניים שחוויתי ובפרט בשנה האחרונה.
אבל קודם כל אספר על הרקע שלי, כי לדעתי היא חשוב להבנת הלבטים שלי.
אני בת להורים חוזרים בתשובה.
ההורים שלי התחתנו בתור חילונים מתחזקים ועם הזמן התעלו והתחזקו עד אשר כינו את עצמם "חרדים", ובכוונה אני מציינת את מילה זו במירכאות כי לעולם הם לא יהיו "חרדים" אמתיים בעיניי הציבור "החרדי".
בין ההורים שלי יש פער - אבא שלי מגדיר את עצמו בעל השקפה חרדית אבל הוא מאוד פתוח בראש ומקבל את כולם, לעומתו אמא שלי ממש לא מזדהה עם העולם החרדי וממש מתחברת לציבור הדתי לאומי אבל לא מגדירה את עצמה שייכת אליהם ולא לאף אחד (כמובן שהיא שומרת תו"מ אבל בלי השקפה).
הבעיה העיקרית התחילה "ברב והרבנית" שההורים שלי נצמדו אליהם.
היום בתור בחורה בוגרת עם ראש על הכתפיים אני רואה "ברב והרבנית" האלה אנשים חשוכים ששונאים את כל מי שלא מוגדר כ"חרדי ירא שמיים", אטומים לכל המתרחש, ובקיצר מסוג "החרדים" האלה שבגללם שונאים את הציבור החרדי, כאשר יש חלק מאוד רחב שממש לא מתנהג כמהם כמו הרבה ארגוניי חסד המכילים בתוכם אנשים יראיי שמיים אמתיים.
אני לצערי "זכיתי" להיות מקורבת אליהם - הייתי פשוט מסונוורת - רציתי להיות "חרדית" כמותם, שנאתי את מי שהם שנאו, התמסרתי אל התורה "שלהם" - תורה חשוכה מאוד , והסתכלתי על החיים כפי שהם הסתכלו - רק החרדים צודקים וכולם טועים, "המשיח משלנו" כך הם תמיד טענו על הציבור שאליו הם השתייכו. (עם מידות כאלו אני חושבת שלא, אבל את זה אני משאירה כבר לבורא עולם).
זו הגרסא דינקותא שלי -למדתי לשנוא את כל העולם ואת כל הזרמים ביהדות.
אבל תמיד הייתה בי כמיהה מסוימת לזרם מסוים - "לאומיות".
הייתי רואה אחדות, אהבת ישראל עצומה, כל פעם מחדש שהייתי רואה את דגל ישראל מונף ואת אותם "כופרים" כפי "שהרב והרבנית" האלו הגדירו אותם רוקדים ומפזזים סביבו באהבה רבה לארץ, למדינה, לצבא, לערכים והאידאלים הייתי בוכה בהתרגשות, אבל בגלל "הרב והרבנית" האלו חנקתי את הקול הזה, השתקתי את הקול היפה הזה ושנאתי את האנשים האלו עם כל הכוונות שצריך.
הכל התפוצץ לי בפנים כאשר התחלתי לצאת לשידוכים.
בתור בחורה להורים חוזרים בתשובה (בעיה א'), שלמדה באולפנה (געוואלד!)( בעיה ב')(ההורים לא רצו שאתרחק מהבית ולכן שלחו אותי לאולפנה שהייתה בית הספר היחיד לבנות שכמובן שהרב והרבנית שלי לא שכחו ללכלך עליו) שכל המשפחה של ההורים שלה חילונית (בעיה ג'), שאבא שלה לא בן תורה (ה' ירחם, בעיה ד'), ועוד הרבה "בעיות".
וזה העניק להם את האפשרות להציעה לי את המובחר שבמובחרים - בחור חולה נפש שלא עושה כלום מהחיים שלו, ושאת זה גיליתי אחריי מספר חודשים שיצאתי אתו והרגשתי שמשהו לא תקים אבל "הרב והרבנית " הסתירו זאת.
אני מודה לה' על זה כי זה פתח לי את העיניים להסתכל פנימה ולהתחיל לברר מי אני באמת ואז שמעתי את אותו קול שתמיד היה שם ורצה לפרוץ החוצה - "לאומיות"
לא קפצתי ישר למים בררתי בכל הזרמים אבל בלאומיות מצאתי את עצמי את מקור חיי.
מגיל 20 עד גיל 21 התלבטתי ואז בפרשת חיי שרה (השבת העולמית של השנה) ואחריי ברור מעמיק החלטתי להגדיר את עצמי - חרדית לאומית.
אבל פה לא נגמר הסרט הוא רק התחיל.
את הראש הלאומי ואת השפה של הציבור אני לא מכירה, אני מתלבשת כמו חרדית (מכופתר, ארוך, גרביים, וכו'...), להתחבר לקהילה לא כ"כ מצליחה כי לא יודעים מי אני, וכמובן שבשידוכים הבעיה עצומה עוד יותר - אני נראית אחרת ותוך כדיי גם משלימה את הפערים, וכמובן שמנסה כמה שיותר לא לצאת "דוסית" יותר מידיי כי זה פשוט מרתיעה.
אני מתוסכלת מהמצב כהוגן - מסרתי נפש כדי להתקרב יותר לה', אמרתי שאני מוכנה לוותר על הכל - על החברות, על הביטחון העצמי ואפילו על הסיכוי למצוא בחור שבאמת יהיה מוכן לקבל משהיא כמוני.
אני מאושרת עד מאוד במה שבחרתי, אני בוכה כל פעם מחדש על הצעד המדהים שעשיתי וכמה זה היה שווה את זה למרות תחושת המחנק שאני חשה כאשר מסתכלים עליי בעיין עקומה ואומרים שאני נראית חרדית (אז מה?! תסתכלו על הלב פנימה!)
ובפרט בשידוכים - אני מבולבלת, האמונה בזה שאמצא משהוא שיהיה דומה לי הולכת ומצטמצמת, אני מרגישה שאני צריכה להוריד מיראת השמיים שלי, מהצניעות החיצונית שלי ופשוט להיות שחקנית ולמחוק את מי שאני ואת העבר שלי כדי שמשהו יירצה אותי.
מצטערת על החפירות אבל כדי שהתשובה תהייה מתאימה אני מספרת את הרקע שלי כדי שהתשובה תתאים כמה שיותר.
(ברור שבכל זרם יש כלל ויש יוצאי מן הכלל ולכן לא מזיז לי ההסתכלות השטחית הזאת כי אני יודעת שמי שדבוק בדרך לא יתנהג ככה)
אז שאלתי היא - האם באמת אני יכולה למצוא משהו שבאמת יקבל אותי כפי שאני? אותו אחד שאקים אתו את הבית שאני חולמת להקים - בית המושטת על אהבת ישראל והארץ מתוך חיבור ואידאלים? והאם יש עוד הרבה כמוני שעברו תהליך שכזה ואני לא לבד בתמונה הזאת?
והשאלה החשובה ביותר - האם עשיתי נכון שבחרתי אחרת והקשבתי ללב כאשר התחושה הכללית היא שפשוט תקעתי לעצמי את החיים?
תודה רבה על האוזן הקשבת.
הרבה זמן שאני נוצרת זאת בלבי, ומקווה שתשובה לשאלתי יש.
תשובה
שלום וברכה
ברוכה הבאה.
כואב לקרוא את מה שאת כותבת.
גם בשל מה שאת נאלצת לעבור בו.
וגם בשל תמונת העולם החברתית המצטיירת בו.
אילו הייתי יודע את ההדרכה המדויקת והנכונה – הייתי כמובן כותב אותה באופן מוחלט. אבל מטבע הדברים ריבונו של עולם לא חשף בפנינו את כל התוצאות האפשריות לבחירות שלנו, אלא ברא אותנו בצלם א-לוהים, נתן לנו בחירה חופשית, ואנו בונים את חיינו לאור מיטב הבנתנו – אנסה לפתוח כמה שערים, ואם תרצי להיכנס בהם אשמח להמשיך:
נטייתו הרוחנית והאמונית של האדם באה משורש נשמתו. אם את חשה שהלאומיות מדברת אלייך – לכי בנתיב שלבך חפץ בו (סהדי במרומים, שהייתי כותב את אותו הדברים אם היית אומרת שאת נוטה דווקא לעולם החרדי, או לכל עולם רוחני אחר הנאמן לברית עם הקב"ה). יש יותר מנתיב אחד להתקרב לריבונו של עולם.
כאשר הנטייה הרוחנית הזו מתחזקת גם מצד העובדה שבעולם החברתי שאת חיה בו כעת – לא תוכלי כנראה להקים בית עם מיטב הבחורים, על אחת כמה וכמה. שכן הקמת ברית נישואין היא פירמידה: בבסיסה יש זוגיות אינטימית ועמוקה בין בני זוג, של אהבה ואחווה ושלום ורעות, ובפסגתה נמצא העולם הרוחני המשותף. כשהבסיס לא יכול להיות קיים, כי לא תוכלי להיכנס לעולם ה"מובחרים" – טוב לך לא להיות שם.
בעולם ה'לאומי' יש הרבה "דוסים שבדוסים". בחורים יראי שמיים, אוהבי תורה, נאמנים לברית עם הקב"ה וכדו'. יחד עם זאת, הם בריאים בנפשם וברוחם, מחוברים לדרך הארץ הטבעית של העולם, וחיים בשמחה בעולמו של הקב"ה, ביחד עם השכלה מתרחבת, קשר לתרבות וכדו'. אני מבין שבין השורות של מכתבך נמצאת הכמיהה לבחורים אלה.
האם את צריכה אפוא לוותר על עולמך הרוחני ועל הקשר עם הקב"ה שמסרת עליו את נפשך ? חס ושלום. זה גם לא נכון לעשות, וכלל לא חיוני. האם את צריכה לוותר על צניעותך ? חס ושלום. האם על 'סמלי' לבוש בצורה זו או אחרת – כדאי. אדם מתרשם בראש ובראשונה מהדמות החיצונית של העומדת לפניו, והוא לא יפתח במסע להכיר את עולמה הפנימי. על כן, אפשר להיות צנועים מאוד, ויחד עם זאת – בלבוש שמקרין את הרצון להיות בעולם רוחני מחובר לחיים, לטבעיותם, ללאומיות וכדו'.
ואז בוודאי שאת יכולה למצוא בחור שבאמת יקבל אותי כפי שאני.? אותו אחד שאקים אתו את הבית שאני חולמת להקים - בית המושטת על אהבת ישראל והארץ מתוך חיבור ואידאלים? והאם יש עוד הרבה כמוני שעברו תהליך שכזה ואני לא לבד בתמונה הזאת?
מה אני מציע לעשות ? כפי שאת עצמך כתבת, ללמוד את השפה. את השפה המזהה את הבחורים יראי השמיים החיים בעולם שכל כך הושמץ על ידי הסובבים אותך, והם מחוברים – לריבונו של עולם, לתורה, לעצמם, להשכלה, לתרבות, ללאומיות וכדו'. מתוך השפה הזו ייפתחו בפנייך שערים רבים.
כל טוב ואשמח לעזור עוד ועוד