השכל בבניין האמונה.

בס"ד
שלום רב,
כל אמונה צריכה להוכיח את אמיתותה. אחרת יבואו ויאמרו לנו להאמין בכל מני שדים ירוקים או רוחות רפאים ואין לדבר סוף.
עם זאת ההוכחות בעניני אמונה מגיעות יותר מן הלב. זה ההבדל בין מדע ואמונה. נושאים שאפשר להוכיח בשכל נקראים ´מדע´. בתחומים כאלה יש הרבה יותר הסכמה מפני שהשכל קובע מה האמת, והתמונה ברורה: אין פיזיקה של יהודים ופיזיקה של נוצרים. אין כימיה של מוסלמים וכימיה של בודהיזם.

התופעה הזאת שיש נושאים שבהם אי אפשר להסתמך על השכל וצריך להחליט על פי מבט מקיף ומעמיק, היא רחבה הרבה יותר ולכן עושה את החיים "קשים".
לדוגמה בחירת בן זוג: אי אפשר להכריע בשיקולים שכליים, גם בחירת מקצוע ומקום מגורים...
אפשר לסכם ולומר שיש תחומים בחיים שאנחנו חייבים לבחור. אין שום אפשרות להכריע בהם בשיקול שכלי – מדעי טהור. אבל ההכרעה צריכה לבוא – היא לא באה מהשכל אלא מהלב. ממכלול גבוה ורחב של שכל רגש ותחושה פנימית חזקה.
דווקא משום כך בתחומים אלו אנחנו מגלים מעורבות הרבה יותר גדולה, אנחנו יודעים שבחירת בן זוג, בחירת מקצוע, זו משימה שמגיסת את כל האישיות שלנו, זו אחריות בלעדית שלנו.
כאן מתעוררת השאלה הגדולה: "מדוע?" מדוע עם כל הכשרונות של האדם יש תחומים נעלים משכלו והוא לא יכול להכריע בהם בשכל?
מדוע אין הוכחות שכליות באמונה, מדוע יצר הקב"ה את האדם כך שהשכל שלו יהיה מוגבל בתחומים כל כך חשובים עבורו?
התשובה היא שיש כאן כוונת מכוון. העובדה שאין הוכחות באמונות אינה מקרית. מפני שאם היתה הוכחה שכלית אז לא היתה בחירה. ובמקום שאין בחירה אין אחריות.
הואיל והאדם נדרש לאחריות, עליו לתת את הדין על מעשיו, הוא חי בעולם שבו השאלות המרכזיות לקיומו, שאלות על ערכים ודרך חיים מחיבות אותו לבחור, מתוך כך גם לקבל אחריות על מעשיו. הוא לא יכול להמלט מהשאלה ולבקש בשיקול הלוגי – אנליטי את התשובה, הוא חייב לתת את התשובה שלו, הבחירה שלו, בחירה שבאה מכל מכלול האישיות שלו, ועליה הוא אחראי.
עם זאת יש ליהדות הוכחות – דברים הפונים אל הלב היהודי.
לפני הדברים עצמם נקדים הקדמה קצרה:
אם היית שותף לארוע שיש בו גם נבואה וגם נס. אם היית בקריעת ים סוף: נביא מודיע שכך וכך יקרה (משה אומר לעם ד´ ילחם לכם...) הנביא מנבא על ארוע שהוא חריג ביותר ואין כמותו בטבע, הארוע הניסי הזה מתרחש (ים נבקע לשניים וישראל עוברים ביבשה בתוך הים).
אתה נמצא שם!
האם היו לך עוד פקפוקים באמונה?
ננתח את הארוע ונמצא בו שלש הוכחות שקשורות לאמונה:
1. יש מישהו שמשגיח בעולם ופועל מעל הטבע, קורע את הים לשניים = יש אלוקים.
2. משה צופה מראש שהארוע הזה יקרה = יש נביא ויש נבואה – זו הוכחה גם לאמיתות התורה.
3. הארוע הלא טבעי הזה קורה דווקא לעם ישראל = ישראל הם העם הנבחר.
עכשיו לא נדבר על קריעת ים סוף אלא על נס אחר: מעין "תחית המתים" (יחזקאל לז). נס שאתה חלק ממנו. לא סתם אנשים מתים אלא עם ישראל מת. עם ישראל במשך הגלות לא היה עם מאוחד אלא פזורה של עם שנפוצה במרחבי העולם.
יהודים חיו בגרמניה ודברו ביידיש (שפה קרובה מאוד לגרמנית) הם לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הגרמנים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
יהודים חיו בתימן ודברו ערבית כמו שכניהם, לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הערבים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
יהודים חיו בספרד ודברו לדינו (שפה קרובה מאוד לספרדית) הם לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הספרדים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
בהיסטוריה האנושית כל עם שהורחק מארצו והתגורר בין עמים אחרים בסופו של דבר נטמע בהם וזכרו אבד.
היהודים – בניגוד לכל מה שקרה בעולם בעמים אחרים – המשיכו להתקיים במשך אלפיים שנה, שרדו במציאות שאין כמותה בכל עם ולשון.
ההשרדות שלהם היתה תלויה בשמירת התורה. רק במקומות בהם היהודים היו נאמנים לשמירת התורה הם שרדו את הגלות הקשה ולא התבוללו בין שכניהם.
התורה היתה גם המכנה המשותף היחיד שחיבר את היהודים מגרמניה, תימן וספרד וכל ארצות הגולה: לכולם היתה מזוזה בפתח הבית, כולם לבשו ציצית, שמרו כשרות ושבת, מלו את בניהם והתפללו וקראו בתורה בשפת הקודש עברית (שפה שרוב העם בכלל לא הבינו).
ההשרדות הזו היא נס ראשון. אין כדוגמתו בכל עם ולשון בעולם. ההשרדות הזאת של ישראל בגלות מובטחת מראש בתורה שנתן משה, נזכרת גם אצל הנביאים.
אבל זה הנס הקטן.
הנס הגדול הוא תחית עם ישראל בארצו. אין בכל ההיסטוריה האנושית שום דוגמא לעם שגורש מארצו ולאחר אלפי שנים שב לארצו, הקים עליה מדינה והחיה בה מחדש שפה עתיקה שלא דברו בה.
זה קרה רק לעם ישראל בארץ ישראל ובשפה העברית – שפת התורה והתפילה.
גם על הנס הזה מעידה התורה מראש ומעידים נביאי ישראל.
לסיכום: בשונה מכל אומה ולשון בעולם, שאמונתם מתבססת או על רגש פנימי או על התבוננות שכלית בטבע, עם ישראל הוא עצמו מקור אמונתו. אנחנו לא צרכים להתבונן בבריאה ולא צריכים להרגיש בתוכנו את האלוקים. המציאות שלנו בעולם היא עצמה הופעה אלוקית בעולם. כך היה בכל הדורות. בדור שלנו – בתחית המתים של עם ישראל השב לחיות בארצו, הדברים מוכחים שבעתיים.
באשר להשתפרות באמונה:
האמונה היא חלק מהחיים. כל מה שישפר את החיים הדתיים שלך ישפר את האמונה = תפילה וגמילות חסד, תיקון מידות ולימוד תורה.
אל תתן לקשיים באמונה להפיל את רוחך - תאמין מתוך הכוח הפנימי התמים שיש בכל יהודי וכך תתגבר על תקופות של קשיים ומשברים.
בהצלחה ובברכה,