הרהורי עבירה והלכות שמירת העיניים

בס"ד
שלום רב,

אשיב לפי הסעיפים של שאלותיך:

א. בתלמוד בבלי (מסכת יומא דף כט עמוד א): "הרהורי עבירה קשו מעבירה, וסימניך: ריחא דבישרא".
מסביר רש"י:
'הרהורי עבירה' - תאות נשים, קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה.
'ריחא דבישרא' - המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד, שמתאוה לו.
מכאן שתי מסקנות:
1. לא מדובר בכל הרהורי עבירה אלא רק באלו שקשורים לתאוות נשים.
2. 'קשים' פרושו 'פועלים עליו'. הרהורים פועלים על האדם כמו ריח של בשר צלוי.
מתוך הדימוי שהגמרא מביאה ולפי הסברו של רש"י, הדבר דומה להשפעה שיש לריח הבשר הצלוי. לאחר שאדם אוכל מנת בשר הוא שבע ודי. אבל כאשר אדם נמצא במקום שבו צולים את הבשר, הריח משתלט עליו וממלא אותו בתאבון אדיר לזלול כמויות של בשר ללא גבול.
זהו הקושי של "הרהורי עבירה". אם יש עבירה בלי הרהורים – המעשה מסיים את הענין. האדם פורק את התאוה ודי. באין הרהורים החוטא יכול אפילו להפתח לתשובה.
אבל כאשר יש הרהורים, הנושא לא מרפה. ההרהורים משתלטים ופועלים ללא מנוחה וללא גבול. הרהורי עבירה מונעים מהאדם לחיות חיים נורמליים, כל חייו מכוונים רק להגשים את תאוותו.

ב. חז"ל מדגישים את הקושי של הרהורים מפני שלפעמים נדמה לנו שאם זה רק הרהורים ולא עבירה אז אין בכך משהו כל כך נורא. לכן – כדי לסלק אותנו לחלוטין מהרהורי עבירה מדגישים חז"ל את הסכנה שיש בהרהורים. הדרך להסתלק יכולה להיות רק בחשיבה חיובית. אי אפשר לגרש מחשבות, מפני שעצם הרצון לסלק אותם מביא אותנו לחשוב עליהם. הדרך הנכונה היא לחשוב על דברים אחרים, המחשבות החדשות יסלקו את הללו שאיננו מעוניינים בהם.

ג. שמירת עיניים אינה מתיחסת לעינים, הבעיה לא בעין אלא בלב ובנפש. בדיוק בגלל סיבה זו אסור גם להרהר בדמיון – הרהורי עבירה. אמנם היצרים שלנו הם חלק מאתנו ויש להם מקום בתוך הקדושה אבל רק כאשר הגבולות נשמרים היטב. השמירה על היצר בתוך הגבולות הראויים לו, נעשית על ידי כל החושים: לא לראות מה שמעורר יצר, לא לשמוע, לא להריח ולא לדבר דברים שמעוררים את היצר. לתוך החושים הללו נכנס כמובן גם חוש המישוש – לא לחבק ולנשק מה שמעורר יצר, וגם החוש הפנימי – אלו הרהורי עבירה שעליהם דברנו בתחילה.

ד. ברוח הדברים שמוסברים כאן אפשר לצטט את מאמר חז"ל: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף‏" (ברכות כד.) הרמב"ם מדגיש 'שנתכוון ליהנות'. מכאן כל אחד ידון את עצמו – אם מסתכל בעלמא ללא כל ריגוש מכך שזו אישה – אין בכך דבר, אבל אם מרגיש משהו אחר מפני שהיא אישה (וכדאי שנהיה אמיתיים, נזכור שזה קורה ולא נתכחש לכך...) עליו להמנע מהסתכלות שמקשה עליו. אם אתה מסוגל להיות אמיתי עם עצמך, זה צריך להיות הכלל, לפי מציאות זו עליך להחליט לאן פונה מבטך כאשר אתה משוחח עם אישה זו או אחרת בנסיבות שונות.
לגבי הטיית הראש – כל אחד יטה ראשו על פי דרכו. ובלבד שלא יראה מה שמעורר את יצרו.

ה. המשפט שאתה מסיים בו את שאלתך: "הדברים הם בחינה של הצלת חיים בשבילי" מאוד מטריד אותי. הוא מלמד עד כמה קשה לך עם היצר (אתה לא לבד בקשיים הללו - מה שמייחד אותך הוא הרצון שלך להתחזק ולהתגבר).
עליך להיות מודע לקשיים שלך. אתה פועל בדרך של 'סור מרע' זה נכון מאוד אבל זה רק חצי מאמץ. חשוב לסלול דרך של 'עשה טוב'. כל השאלות שלך מתמקדות ב – 'סור מרע' אבל לעבוד רק עם השלילה זה דבר קשה מאוד. צריך לעבוד עם החיוב: להשקיע כוחות רבים ומאמצים בבניה אישית, ביצירה, ובפניה אל הכלל. תפילה, לימוד או הוראה של תורה, התנדבות, עבודה - בכל תחום, במסירות, או גמילות חסדים וסיוע לצרכים חברתיים.

בהצלחה