יש לי הרגשה של אפליה במשפחה, מה לעשות?

שלום יקרה.

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול. אין מילים לתאר כמה אני מעריכה אותך על השיתוף הכנה וכמה הרשמת אותי בבגרות שלך. ואמנם אחד הדברים בחכם הוא ש"אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון" (אבות ה ז), אבל לא יכולתי להתחיל בלי שניישר קו ונבהיר שאין בך שום בעיה. את בסדר גמור. יש אתגר שאת מתמודדת מולו בגבורה, ולפעמים דברים בחיים דורשים מאיתנו לגייס כוחות נפש ולהתגבר לאורך זמן. זה לא מעיד על שום בעיה בך. שיהיה ברור שזה אנושי וטבעי לחלוטין.

עכשיו אפשר טיפה לנסות לצלול פנימה.

הורים זאת תמיד סוגיה. הקשר איתם זה ההתחלה והסוף והאמצע של הקיום שלנו בעולם הזה. קשר עם ההורים זה קשר שהוא תמיד יהיה שונה מהקשר שלנו עם אנשים אחרים. הכל בקשר הזה תמיד יותר מורכב, יותר עוצמתי, יותר חי. נצא מנקודת הנחה שאי אפשר באמת להבין מה אף אדם עובר בעולם, על אחת כמה וכמה אני לא אתיימר להגיד שאני מבינה משהו ביחסי הורים וילדים מאומצים. מתפללת שהקב"ה ישלח דרכי את מה שאת צריכה לשמוע, ושבע"ה אצליח לעזור לך אפילו טיפה.

כשאני קוראת את מה שכתבת אני בעמדה של "צופה מהצד". כביכול מישהי אובייקטיבית, שיכולה לשפוט ולהבחין במי אשם, מה כדאי לעשות וכו. אלא שהשאלה "מי לא בסדר" היא לא באמת רלוונטית. העניין העיקרי והיחיד שמשנה פה זה איך שאת מרגישה, ומה את יכולה לעשות. החוויה שלך כרגע היא לא נעימה לך, ואנחנו רוצים לשנות את זה. לרגע נניח בצד את האמת המוחלטת, ואת השאלה האם באמת מפלים אותך או לא, כי זה לא משנה. זה מה שאת מרגישה – ולכן צריך לראות מה את יכולה לעשות כדי לשנות את החוויה הזאת. בחיים אין לנו באמת יכולת לשנות אנשים אחרים. כלומר לצערי אין לנו איך לגרום להורים שלך או לאחים שלך לשנות את ההתנהגות שלהם. אפשר להתפלל, אפשר לדבר, אבל בסוף עיקר האקטיביות שלנו (וזה נכון לכל דבר בחיים) היא תהיה מצד המעשים שלנו ודרך ההסתכלות שלנו.

זה מקומם טיפה, לא? יש פה התמודדות, מול מישהו שלא מתנהג מושלם והפיתרון הוא לשנות ולעבוד על עצמי? ברגעים של תסכול מאוד קשה לקבל את זה שאפילו שאת בסדר גמור ועושה מעל ומעבר, עדיין איכשהו הכל חוזר אלייך בסוף.

ישנם שלושה מישורים בהם אנחנו יכולים לפעול – מחשבה, דיבור ומעשה. בכל אחד מהם יש המון אפשרויות מה לעשות. אני פורשת בפנייך כל מיני אפשרויות ורעיונות. כמובן שתקחי רק מה שמתאים לך, ותדייקי אותו אלייך. חשוב לי גם לציין שבאף שלב אני חס וחלילה לא מעבירה עלייך ביקורת, אני לוקחת רגעים רגילים שקרו לי, ואני מניחה שקורים לכולם ושאפשר אולי ללמוד מהם. אז יאללה נתחיל.

מחשבה:

א. להשתדל לחפש את הטוב. כל כך קל להגיד, כל כך לא פשוט לבצע. העניין בעין טובה זה קודם כל ננסה לקחת צעד אחורה ולהשתדל להסתכל על המכלול. לרוב בחיים כשמסתכלים במבט רחב יותר מגלים כל מיני דברים טובים שאפשר להודות עליהם ויכול להיות שפספסנו. דבר נוסף, זה כשיש לנו אפשרות לפרש סיטואציה בכמה דרכים, נבחר לפרש בדרך שמאירה את האדם או המעשה באור חיובי יותר. עולם הפרשנות הוא עולם ענק ורחב. המוח שלנו כל היום עובד בלפרש ולהסביר כל דברים שאנחנו קולטים בחושים שלנו. זה קורה אוטומטית, וזאת ממש אומנות, ודבר שדורש אימון להצליח לתפוס מחשבה לא טובה ולשאול את עצמנו: האם זאת האמת? (לדוגמה האם בגלל שחברה שלי לא דיברה איתה זה בהכרח אומר שהיא כועסת עלי? וכו). לרוב נגלה שיכול להיות שיש עוד צד לדברים. וגם אם לפעמים האמת מתבררת כמחשבה השלילית שחשבנו, לפעמים יתברר שחשבנו רע סתם. וכף או כך, מהמחשבות הלא טובות אנחנו הכי פוגעים בעצמנו.

ב. לכתוב את המחשבות – קצת המשך של הסעיף הקודם. כשכותבים זה עוזר לנו לעבד את מה שעובר עלינו. אבל גם בלי קשר זאת דרך טובה לפרוק קצת את מה שישוב על הלב ועל הראש.

ג. " כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" (ליקוטי מוהר"ן). איזה פלא זה, להסתובב בעולם בידיעה שכל מה שקורה לי הוא טוב בשבילי! הכי טוב שיכול להיות. אין הכוונה שנתעלם מהרע ולא נשאף לתקן אותו, אלא יש פה הזדמנות להסתכל על החיים שלנו במבט קצת אחר. להתבונן לקושי בעיניים ולהגיד לו שהוא לא עובד עלייך, הקושי הוא סיפור כיסוי למשהו גדול וטוב. כי הרי ה' אוהב אותך. מה שמדהים זה שר' נחמן מגלה לנו שמספיק לדעת את זה, כדי להפוך את החיים בעולם הזה לחיי עולם הבא.

ד. תאמיני שיכול להיות אחרת. איך? סומכת עלייך. רק לא להתייאש מהאמונה שיכול להיות אחרת ויכול להיות טוב. הרי הכל אפשרי בעולמו של הבורא.

ה. כתבת שיש תחושה שאחייך יותר ממך. בכל מיני תחומים. תחשבי על איך את יכולה להעצים בעיני עצמך את הכוחות שלך והייחודיות שלך, בלי קשר אליהם. פשוט כי בהכרח יש בך דברים שאין באף אחד אחר.

דיבור:

א. תפילה – היא פועלת דברים בעולם, והיכולת להיות בקשר עם הקב"ה זו מתנה. תשתשמשי בה כשכואב, כשקשה, כשלא ברור מה הדרך. תתפללי להכוונה. לבהירות. לעתיד טוב יותר. תפללי על כל מה שאת רוצה שיהיה.

ב. להתייעץ! עדיף עם היועצת או המחנכת או דמות בוגרת אחרת שאת סומכת עליה. גם מדריכה זה טוב. העיקר לא לתת לעצמך להרגיש שאת צריכה לסחוב את כל זה בעצמך. תאפשרי לעצמך לפרוק, להיעזר במישהו שיכול ללוות אותך לאורך זמן, ויכול לדייק את העצות שלו לאישיות שלך ולמה שנכון ומתאים לך. באופן כללי בלי קשר למצוקות או לאפליה, לכל אחד טוב שיהיה מי שיקשיב לו, ויעזור לו לעבוד דברים.

אז במיוחד בגלל שיש לך התמודדויות ותחושות שאת מתמודדת איתן - עוד יותר חשוב שתייצרי לעצמך רשת תמיכה טובה, לעכשיו וגם להמשך. קרובי משפחה, חברות, יועצת, - הכל אפשרי. זו "עבודה" אבל היא חשובה. וזה מה שכל אדם בריא וחכם עושה. ואת מוזמנת לשתף אותנו בדרך הזאת שאת עושה כדי ליצור רשת תמיכה. אבל לא להישאר לבד.

ג. מילים עם המשפחה – ציינת שניסית להעלות מול המשפחה שלך איך את מרגישה ולא כל כך שיתפו פעולה. זה בטח דרש הרבה אומץ. מצער אותי שהניסיון הזה לא צלח, אבל אולי עדיין לא כדאי לוותר על האופציה הזאת. תבחרי את הדמות שאת מרגישה הכי קרובה אליה במשפחה ותרגישי בנוח טיפה להיפתח אליה. ההצעה שלי זה לבוא בבקשת עזרה: אני רוצה להתקרב יותר למשפחה, להתקרב יותר אליכם ואני לא יודעת איך, אשמח לעזרתך בלי ביקורת, רק עצה מקרבת.

מעשה:

נראה שאת כל הזמן עושה. ניסית לדבר עם המשפחה, כתבת לנו, ונראה שאת עושה הרבה מצד ההשתדלות שלך. אין לי מה להוסיף חוץ מלהמשיך לנסות, ולא להתייאש.

ובקשר לאפשרות לנסוע רחוק מהבית לשירות לאומי או לפנימיה, אולי הפרצוף שעושים לך זאת הדרך שלהם להביע רגשות של חשש מהמחשבה שתהיי רחוקה ושהם יתגעגעו? בכל מקרה יציאה מהבית לא בהכרח פותרת בעיות, לפעמים היא מחליפה את סוג הבעיות. אני כמובן לא יודעת מה לייעץ לך בקשר לזה כי זאת כמובן באמת החלטה גדולה, אבל מה שברור לי זה שהתשובה לזה, ולהכל נמצאת כבר אצלך. תסמכי על עצמך ועל האינסטינקטים שלך, ותאמיני שהקב"ה מוביל אותך בקבלת ההחלטות ולאורך כל הדרך.

מאחלת לך מכל ליבי שתראי כל הזמן רק השתפרות וצמיחה ביחסים שלך עם המשפחה.

המון בהצלחה,

נעמה