הצניעות של אשתי

שלום לך,

אני הדברים הבאים אני כותב לא על בסיס ידע הלכתי, אלא על בסיס הנסיון שצברתי במשך שנות נישואי.
חשוב לי להדגיש שאני כותב את הדברים מנקודת מבט של הבעל, וייתכן מאוד שמצד האשה העניין אחר לחלוטין.
לעניות דעתי, הערות ותוכחות לאשה על סגנון לבושה לא רק שלא ישיגו את הרצוי בתחום הצניעות, אלא עלולים ליצור את ההפך, ואף לגרום למשקעים לא טובים בזוגיות.
נושא הלבוש הוא רגיש מאוד אצל נשים. הוסף לזה את העובדה שגם ככה נשים רבות מרגישות שהן משלמות מחיר כבד על חי הנישואין בכך שהן נדרשות להסתיר את השער.
לנו כגברים זה נראה לעתים כדבר שולי או מובן מאליו, אך ישנן נשים שאצלן, במיוחד בראשיתה של צורת החיים החדשה של הנישואין, הדבר מאוד מפריע.
בנוסף לזה ראוי לזכור שלאשתך יש אוטונומיה וחיים עצמאיים משלה. עצם כריתת ברית הנישואין בינכם לא שוללת ממנה את הזכות הזו. את החיים המשותפים צריכים לנהל בחכמה וברגישות, כדי שאף צד לא ירגיש שהוא משלם מחיר בעצמאותו.
גם אם תאמר ותעיר בשיא העדינות, זה עלול ליצור לאשתך תחושה לא נעימה. שאתה מנסה להשפיע עליה ולשנות אותה, ואולי אפילו לכפות עליה תפיסות מסויימות המקובלות עליך.
גם אם הערתך תהיה עדינה ביותר, על ידה זה עלול להיתפס כתביעה או כפיה רגשית, כי התנהגויות מסויימות שלך עלולות להתפרש כקשורות לתביעה הזו שלך.
"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
במקום לומר לה את אשר על ליבך, תחזק את הקשר בתחום הזה, תחזק את הקשר ביניכם. תנצל את המציאות הזו לחזק בך את התכונה של אהבה ללא תנאי. חיזוק הקשר "שמה"(לשם אשתך כמובן...) באמת ובלב שלם יוכל להביא ברכה גם בדבר אותו העלת בשאלתך. מתוך חוזק הקשר והאהבה ממילא תמצאו את עצמכם מיישרים קו בהרבה דברים אחד לקראת השני. ויתכן שבאופן אפילו לא מודע, מתוך תהליך רוחני שהיא תעבור איתך ביחד, מתוך בניין משותף (שיכול לבוא רק ללא שום תביעה או כפיה) או אפילו מתוך התחשבות, שהיא תרגיש ברגישות הנשית הבריאה שלה שזה לא נח לך - היא תשנה את האופנה שלה.
אך כאמור, כל זה לא הכרחי, וגם אם יקרה יכול לקחת כמה שנים והכי חשוב זה שתאהב אותה לשמה, ותחזק את הקשר.
בנוסף חשוב לזכור שדברים רבים של מוצאים חן בעינינו, אים בעיתיים מבחינה הלכתית. אלא מהוים 'נושא' מכיוון שאנו באים מעולם שונה. כל אחד מכם מגיע מביתו, זביבתו וחברתו הייחודית והשונה, ולכן גם נושא בתוכו מטען זהות ייחודי ושונה. מה שנפס במנטליות שלך כלא כל כך צנוע, לא מהווה בעיניה שום בעיה. גם אצלך זה נתפס כך לא בגלל בעיה הלכתית מוגדרת, אלא כי זה מתקשר בתודעתך לסמלים חברתיים בעלי אמירה דתית. כמו למשל: זה אומר עליה שהיא קצת חפיפניקית, או שהיא לא אידיאליסטית וכד'.

אך גם האמירה שלא לומר לא מספיקה. צריך לעשות עבודה מידותית גדולה וחשובה. כי הרי גם אחרי שהחלטת לא לומר, אתה עדיין מרגיש בלב, וכמו שאמר לי פעם אדם חכם: אפשר לא לומר, אי אפשר שלא לשדר. אם יושב לך משהו על הלב, גם אם בחרת שלא להעיר, המטען הזה עלול להתפרץ בנקודות אחרות. על כן חשוב מאד שתעשה על עצמך עבודה גדולה שהדבר לא יהווה בעיניך הפרעה בקשר. תנסה להטמיע בעצמך את העובדה שאשתך היא עצמאית ואין לך שום רצון להשפיע על איך שהיא נראית או מתלבשת. תנסה להטמיע בעמך את האהבה הגדולה אליה כמו שהיא. והכי חשוב - תטמיע בעצמך את ההבנה שאם זה יפריע לך אצלה - זה רק מרחיק את הסיכוי שזה ישתנה.
שינויים כאלו אם באים, באים רק מתוך רצון, מתוך התעוררות עצמית, שבאה מתוך אהבה גדולה.
פשוט תקבל את אשתך כמו שהיא, אך בלב שלם.
סבא שלי אומר שיהודי צריך לדאוג לצרכים הרוחניים של עצמו, ולצרכים הגשמיים של חבירו. ובזוגיות על אחת כמה וכמה.
לכתים, יש לאנשים נטיה לדאוג למצבו הרוחני של האחר. לנסות לחנך אותו ולקרב אותו. אך בכל הנוגע לתנאים גשמיים - בזה הם נוטים להקל ראש באחר ודווקא לשים את עצמם בראש. וצריך אדם לשנות את סדרי העדיפויות.
אתה תדאג למצבך הרוחני, ליראת השמים, לעבודת המידות ולקשר לתורה. לאשתך תדאג לאהוב אותה ולעזור לה, ורק מתוך כך, ומתוך אהבה גדולה לשמה, תצמח לכם זוגיות נפלאה וה' ישלח לכם ברכה בכל התחומים. ותזכו כבית וכמשפחה לעלות מעלה מעלה בקשר לתורה ולקב"ה, בקיום מצוות באמונה ובשמחה.

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, אשר בנו בתיהן את בית ישראל"

שנה טובה ומתוקה

ידידיה