שאלה
*אני לא יודע אם ראוי לפרסם את השאלה הזו. לשיקולכם*
טוב..
הבעיה היא קצת יותר רעיונית אבל יש לה השפעה מעשית. מה צריכה להיות ההתייחסות לצד החיצוני בנשים. צריך לשמור על העיניים.אז נתעלם מיופי? אבל יש יופי. הוא קיים, אז נתעלם? כאילו אתה מדבר עם מישהי וכמו שאתה מסתכל על חבר מדבר אתה מסתכל גם עליה?
דבר נוסף הוא שגם לא ברור אם מותר לחשוב על העניין, זה עיסוק במציאות או הרהורי עבירה?
נראלי שעצם העניין שמדברים עם אישה ופתאום יהיה שינוי מיוחד בהסתכלות שלך רק יגביר את העניין.
או למשל בשידוכים, אף זוג לא היה יוצא אחד עם השני אם הם לא היו מוצאים חן אחד בעיני השני, אבל אם תשמע הערה על החיצוניות מיד תתעורר מבוכה כאילו זה דבר גס.
יצא קצת מבולבל אבל אני מקווה שהכוונה הובנה.
תשובה
שלום וברכה
אנו אכן מתעלמים מהיופי הנשי שאינו חלק מחיי המשפחה שלנו.
לא בשל העובדה שהיופי הזה לא חשוב בעינינו – הוא חשוב, והתורה עצמה דיברה על היופי הזה (לדוגמה אצל רחל), ואף בסיפורי חז"ל הדבר עולה, אלא בשל העובדה שאנו לא מסוגלים לעשות הבחנה חותכת בין הצד האסתטי שביופי הזה לבין המשמעויות האחרות שלו, כולל זו המינית.
הדבר אינו מפריע לנו לדבר עם אישה ולהסתכל בדרך בה בני אדם מסתכלים, אולם הוא כן עוצר אותנו מלהיות מודעים ליופיה, ובכלל להתעסק בזה במחשבתנו.
אתה צודק בהחלט כי לעתים "ציד המכשפות" והעיסוק המתמיד בתחום זה, כמו גם הפניית ראש חריגה – יותר בעייתית מאשר התנהגות פשוטה ורגילה. זה הניווט העדין שצריך ללכת בו.
ההלכה לא רק התירה אלא חייבה התייחסות לצד החיצוני בשעה שעומדים להקים בית בישראל, ופסקה כי אסור לו לאדם לשאת אישה קודם שיראנה.
כל טוב