הפריה מלאכותית

בס"ד
שלום רב,
הנושא מורכב ויש בו דעות שונות לכן הבאתי לכאן דיון הלכתי בנושא מתוך:

http://www.medethics.org.il/articles/assia/assia1/r001128.asp

האם מותר לבעל להוציא זרע להפריה מלאכותית?

מיעוט הפוסקים אוסרים פעולה זו מכל וכל, מפני שלדעתם אסורה אוננות גם בנסיבות אלו וחל על מעשה זה האיסור של הוצאת זרע לבטלה. הנימוק העיקרי הוא, שבעת פעולת האוננות הוצאת הזרע היא לבטלה, ולא מועילה העובדה שאח"כ השתמש הרופא בזרע זה להפרות את האשה . אחדים מבין הפוסקים הוסיפו לאסור, מחשש שההזרעה לא תועיל ויתברר למפרע, שהוצאת הזרע היתה לבטלה . כמו-כן חששו פוסקים אחדים לתקלות שונות אם יתירו הזרעה מלאכותית מהבעל . נימוק נוסף לאיסור : "שאי-אפשר שכמה טיפות לא יצאו לבטלה, ולא הותרה הוצאת שכבת זרע, אלא בדרך מנהגו של עולם" . ופוסק אחר קבע, שאיסור השחתת זרע הוא איסור עצמי ולא תלוי בכוונה להוליד, ולכן למרות שהכוונה בהזרעה זו היא לגרום להריון - נשאר איסור הוצאת זרע לבטלה.

מאידך סבורים מרבית הפוסקים שאין בזה משום איסור הוצאת זרע לבטלה, כי עשיית המעשה במטרה להקים זרע איננה בגדר עבירה כלל, בין אם מקיימים את המצוה בדרך המקובלת ובין אם לאו. לדעתם אין בפעולה זו משום השחתת זרע, כי הכוונה היא לתיקון ולצורך מצוה . נימוק נוסף, שאין איסור הוצאת זרע לבטלה בפעולה זו הוא, שההזרעה המלאכותית נעשית באותו אופן כמו הזרעה טבעית ואין טעם להחמיר ולאסור את המותר על כשרים וטובים בגלל פוחזים וקלי דעת . יש מי שכתב, שאם הבעל אינו ראוי להוליד באופן טבעי אין לגביו איסור הוצאת זרע לבטלה .

אכן, יש להדגיש, שגם הפוסקים אשר התירו הזרעה מלאכותית מהבעל לא התירו אלא בשעת צורך גדול ובצירוף סייגים והגבלות שונים.

פוסקים אלו הגבילו את ההיתר לזוגות חשוכי-ילדים במשך עשר שנים לפחות, אשר ללא הזרעה מלאכותית יבואו לידי גירושין . דרושה החלטת שני רופאים, שדרך זו תהיה יעילה, דהיינו שאין כל הפרעה בפוריות האשה ויש סיכוי סביר שזרעו של הבעל יצליח להפרות את האשה ; שתהא הקפדה יתירה לא לערבב או להחליף את זרעו של הבעל עם זרע אחר . יש לציין, שאמנם קיימות מגמות אצל רופאים לערבב זרע דפקטיבי ובלחי פורה של הבעל עם זרע פורה מגבר זר במגמה פסיכולוגית לגרום סיפוק לבני הזוג, שההריון נוצר, כביכול, מזרעו של הבעל, מבחינה הלכתית חשוב לקבוע בבירור, שזרעו של הבעל אכן פורה דיו לגרום להריון. מבחינה טכנית קיימות עדיפויות שונות לדרך השגת הזרע של הבעל. באופן עקרוני דורשים הפוסקים, שהזרע יושג בדרך של קיום יחסי מין ולא ע"י אוננות ביד או בכלי . לדעת אחד הפוסקים הוצאת הזרע ביד או בכלי שלא ע"י קיום יחסי מין, אסורה משום "לא תנאף" ואסורה גם כשהכוונה לגרום להריון וללידה. הדרך העדיפה להשגת הזרע הוא "דש מבפנים וזורה מבחוץ", דהיינו משגל נסוג (Coitus interruptus). אם אי-אפשר בדרך זו ניתן לבצע הוצאת זרע ע"י לבישת כיס (Condom) על האיבר בשעת תשמיש .