שאלה
שלום כבוד הרב,
נאמר בקש""ע בסימן קסט-קע - ליתן לאחרים לאכול, והנהגות בעת הסעודה:
פסוק ה: ""אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו, שלא לביישו. ויטב לבו בסעודתו אם מעט ואם רב, ויחשוב שאוכל כדי שיהיה לו כח לעבודתו יתברך, ויאכל פתו בשמחה, ולא בכעס ודאגה, ולא יהיה קפדן בסעודה, שאז הוא גם מונע מבני ביתו לאכול. ולא ישוך מהפרוסה ויניחנה על השלחן, מפני שנמאסה לבריות. ושנים שיושבים יחד בסעודה, הגדול פושט ידו תחלה, ואחריו מי שקטן ממנו. וכן אם מניחין פירות ומגדנות בפני האורחים, הגדול פושט ידו תחלה.""
להלן שאלתי.
1. מה המשמעות של ""ויטב לבו בסעודתו אם מעט ואם רב""? אם תאמר שישמח, הרי כבר נאמר בהמשך ""ויאכל פתו בשמחה"", ואם תאמר שיהיה טוב לב כלפי הזולת, כבר נאמר בהמשך ""ולא יהיה קפדן בסעודה"".
2. מה הכוונה ""ולא ישוך מהפרוסה ויניחנה על השלחן"", האם הכוונה שאסור לבצוע חתיכה ולהחזיר את הלחם לשולחן (או שהכוונה שאת מה שבצעת לא להניח על השולחן או כוונה אחרת?), שנהוג למשל אצלנו לבצוע מהחלה בשולחן ולהחזיר את החלה למרכז השולחן.
3. נאמר ""הגדול פושט ידו תחלה"". האם הכוונה בפושט ידו זה לבצוע מהפת? ואיך זה מסתדר עם מה שנאמר ""ולא ישוך מהפרוסה ויניחנה על השלחן""?
4. שנאמר ""ושנים שיושבים יחד בסעודה, הגדול פושט ידו תחלה, ואחריו מי שקטן ממנו. וכן אם מניחין פירות ומגדנות בפני האורחים, הגדול פושט ידו תחלה."" האם הכוונה גם לשלוש סועדים ויותר, או דווקא שנים שיש הקפדה יותר בשנים?
תודה,
תשובה
שלום
1. נראה לי שכוונתו מצד ההסתפקות במה שיש לו.
2. אני מבין שהכוונה היא שמה שנשך בשיניו לא יחזיר לשולחן, כי זה מאוס לאנשים, כיון שיצא מהפה שלו.
3. לכאורה זה גם לפת. זה לא סותר את האמור לעיל כי כאן לא מדובר שנשך בפיו.
4. מסתבר שזה גם ביותר.
כל טוב