המקור ליחס לתנועה הרפורמית ואהבת ישראל

שלום

יש הטועים לחשוב, שאהבת ישראל אומרת מתן לגיטימציה לתנועה הרפורמית.

מורנו הגדול, הרב קוק זצ"ל כבר דחה את גישה זו. הן במעשה, הן בכתביו.

הרב לא הסכים להכנס לבית כנסת שיש בו אפילו דמיון קל ל"בית כנסת" רפורמי. הרב התעקש על כך שיתקנו את המקום כך שיראה אורתודוכסי, ורק אז הסכים להכנס, על מנת שלא לתת לגיטימציה לתנועה הרסנית זו.

הרב כתב במקומות רבים נגד הלגיטימציה לתנועות המנסות לנשל את רוחנו היהודי ממקורותיו.

לדוגמא, באחת מאגרותיו, כותב הרב על ההבדל הגדול בין אנשים טועים, שאנו חייבים לקרבם, ובין דחיית תנועות המבקשות לשנות את מהותה של תורת ישראל, שכלפיהם יש לנקוט במלחמה גדולה-

"חלילה לדחות 'נפשות תועות'.

אימתי?

כל זמן שלא יתפרצו לקחת להם קרניים (-הנהגה), לומר שהם הם קברניטיה של האומה שיפלסו לה ארח חיים חדש, לקוח בהקפה מהמודרניות האירופית, שהיא כסף סיגים, מצופה על חרסי האליליות הקדמונית, וכל זוהמת שפלותה.

שעליה הננו נלחמים, ועוד נלחם בכל עז רוח ד' אשר תשגבנו סלה".

צריך להבין, משמעות כניסתה של תנועה זו אלינו כלגיטימית, כוללת הכנסה של יהדות כזו למדינתנו במו ידינו-

נישואין על ידי כומר וראביי, ביטול המילה אצל מאות אלפי יהודים, נישואין עם נכרים, ביטול טהרת המקווה, ועוד נושאים אשר מסרנו עליהם את נפשנו שלושת אלפים שנים עד היום. האם נכניסם למדינתנו במו ידינו כעוד גוון לגיטימי של יהדות?! הדבר גרוע מהצדוקים והבייתוסים עשרות מונים.

בעמידתנו האיתנה אל מול התנועה הרפורמית, אנו מקשיבים לגדולי זקני חכמי ישראל החיים עימנו כיום, מכל המגזרים, אשר מורים לנו לנהוג בתקיפות נגד תנועה זו, ונגד הלגיטימציה כלפיה, וזאת לצד האהבה כלפי אנשים פרטיים.

אהבת ישראל היא כלפי כל יהודי ויהודיה. והיא כוללת גם שמירה על נשמת ישראל, מתנועות אשר מבקשות לפגוע בה.

אנו מקשיבים לזקני חכמי ישראל,

כמאמר רבותינו במדרש-

"לך ואספת את זקני ישראל-

לעולם הזקנים מעמידים את ישראל...

אימתי ישראל עומדים? כשיש להם זקנים....

שואלים בזקנים, שנאמר- שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל".

וכן להיפך חס ושלום. החולק על הזקנים, נכשל.

כל טוב