שאלה
לרב שלום,
מקווה אני שזוכרני משאלותי הקודמות בענייני תפילה, וט' באב.
הרבנים בישיבה התיכונית שלי, הרבנים בכיפה, ובעצם כל רב דתי לאומי מדבר על קדושת א"י, וקדושות הערים (טבריה, צפת, ירושלים, שכם, חברון וכו') אבל תמה אני על קדושותיהם!
המקור לפקפוק היא משנה במסכת כלים א' 6-9, הכתוב בלשונו:"א"י מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם..." כלומר, לא מביאים מא"י את העומר וכו' בגלל שהיא ארץ קדושה, אלא מהות הקדושה של א"י היא שמביאים ממנה, ולכן, "הקדושה" היא מעשה המצוות ולא תכונה של העצמים שבהם מקויימות המצוות וזה אומר שבימינו, שלא מביאים ממנה את העומר, שתי הלחם, והבכורים אין קדושה ממשית בא"י!!!
ולקדושת עצמים (כמו חדרים בחברון, הריסות בית המקדש) - המלך חזקיהו עשה לנכון "כתת נחש הנחושת אשר עשה משה", משום שראה שהיה לאובייקט של קדושה לעם ישראל, וממש נהפך לתמצית עבודת אלילות.
הטוען היחידי שיש קדושה בעם ישראל, כעובדה נתונה באומרו:"כל העדה כולם קדושים" ואילו משה רבינו הגיב:"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם". ז"א: אין אתם קדושים מצד מהותכם, אלא את הקדושה יש להשיג במעשה המצוות.
והנה, מצאתי גם חיזוק לדברי שלא יהיו חסרות בסיס - דבריו של אחד מגדולי התורה והאמונה ביהדות ובדורות האחרונים, ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, והנה דבריו מספרו "משך חכמה" על התורה:
פ' יתרו, על הר סיני, ד"ה: במשוך היובל המה יעלו בהר - ..."כי אין קדושה בשום נברא רק לבורא ית' שלא תדמו כי ההר הוא ענין קדוש ובסיבתו נגלה ה' עליו - לא כן, בני ישראל! ...ורק כל זמן שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא ית'. כי לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את מקומו - וזה רעיון נכבד. וכן בבית עולמים...שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבנין...עוד נראה [לגבי הר סיני] כי ע"י מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר, רק בהקדישו האדם"
ד"ה ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל - "...כל הקדושות: א"י וירושלים וכו', המה פרטי וסניפי התורה ונתקדשו בקדושת התורה, ולכן אין בחילוק לכל ענייני התורה בין במקום בין הזמן, והיא שווה בא"י ובחו"ל לבד מצוות התלויות בארץ...ואל תדמו כי המקדש והמשכן הם עניינים קדושים בעצמם, חלילה!....ויותר מזה הלוחות - מכתב אלוהים - גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה
תשובה
ב"ה כ"ז מנחם-אב תשס"ב
לקובי שלום!
במציאות קיימים שני רבדים, רובד פנימי ורובד חיצוני, בכח ובפועל. לגבי עם ישראל יש שני מושגים מפורסמים "סגולה" ו"בחירה", ניתן לעיין בהרחבה על כך באגרות הראי"ה אגרת תקנ"ה. הסגולה היא הפוטנצייל והבחירה היא מימושו. יש אומרים שאם לא ממשים את הסגולה היא אינה קיימת כלל, אבל לא כך הדברים, הסגולה תמיד קיימת ובזכותה אנו מבקשים שלוש פעמים ביום להגאל: "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", הסגולה היא יצירה אלוקית בעוד שהבחירה היא מעשה אדם. בודאי שאדם נידון על בחירתו, אבל הסגולה תמיד קיימת, לכן אנו מידי בוקר אומרים: "נשמה שנתתי באפי טהורה היא", גם אם אני יודע שאני חוטא, הנשמה היא טהורה.
וכך גם לגבי מושגי הקדושה, יש קדושה טבעית, בתנא דבי אליהו רבה כ"ו נאמר: "מכאן שמעת שקדושת הקב"ה וקדושת השבת וקדושת ישראל שלושתם חשובות כאחת", וכאן בודאי מדובר על קדושה טבעית שאינה קשורה למעשים . בזוהר בספר שמות נאמר: "ובגין דאינון קדש אסור לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי", כיון שישראל קדושים אסור לקרוא לאדם מישראל בשם גנאי, ולא משנה מהם מעשיו של אותו אדם. בודאי שהתורה מצוה עלינו להיות "גוי קדוש", "קדושים תהיו" ועוד פעמים רבות, על מנת שנקבל עלינו דרך חיים של קדושה בפועל.
ןכך גם לגבי המקום, יש קדושה במקום, הדבר כתוב מספר פעמים בתורה: "במקום קדוש תאכל" ועוד. המשנה מדברת על הקדושה בפועל, שהיא פועל יוצא של הקדושה הטבעית, ארץ ישראל קדושה, וקדושה מתבטאת בהבאת שתי הלחם וביכורים. יהושע קידש את הארץ, זאת אומרת החיל את הקדושה בפועל, וכך עשה עזרא בימי בית שני.
אחד מבסיסי האמונה שלנו היא ההכרה בסגולה של העם ושל הארץ, זה הבסיס להבדל בין יהודי לגוי ובין ארץ ישראל לכל הארצות, בודאי שהשאיפה שלנו שהקדושה תתגלה בפועל.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת