הכרות בזמן פגישות

בס"ד
שלום רב,

אכן יש הרבה חששות נכונים ואמיתיים בתקופה הקשה של חיפוש בן זוג לחיים, חובתנו למצוא את הפתרונות הנכונים והדרך אשר תתן מענה לחששות ולקשיים.
חששות וקשיים עולים בכל פרק בחיים: גם בחינוך ילדים יש הרבה דילמות כמו גם בדאגה לפרנסת המשפחה...
אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים. החיים מלאים אתגרים וזה הענין לחיות אותם - להתמודד עם הקשיים ולעמוד בנסיונות, גם בגן עדן היה לאדם נסיון גדול (והוא נכשל בו).
הסיפוק שלנו מעצמנו אינו בכך שאנחנו ישנים ואוכלים בשמחה ובשלווה אלא בכך שאנחנו מתמודדים ומתגברים.

באשר לדברים עצמם – ההכרות והבחירה בבן זוג הם תהליך. כאשר מדובר על תהליך מדובר על התרחשות הדרגתית שלוקחת זמן. אנחנו לא מצפים לתוצאה לאחר מפגש אחד גם לא לאחר עשרה מפגשים. בתחילת הדרך מסתפקים בכל פעם רק בהחלטה האם להמשיך להפגש – לא צריך כבר להחליט: "אתו אני מתחתנת".

במפגש הראשון צריך רק להחליט אם יש בסיס להמשך, עוד לא צריך לבדוק אם מתחתנים, אלא רק אם יש התאמה בסיסית ראשונית. כך ממשיכים, וממפגש למפגש בודקים האם יש ענין להמשיך, האם הבחור מענין אותי? נעים ונוח לי להיות אתו? האם אני מאמינה שיהיה לי טוב לחיות אתו?

כאשר הקשר נמשך לעשרה מפגשים ויותר צריך להתחיל להקשיב יותר ללב – האם הלב נפתח כלפיו? האם אני שמחה לקראת הפגישות הללו? כאשר התשובה חיובית והקשר ממשיך, שני הצדדים מבינים שצריך לדבר במפורש על חתונה ומשפחה... כך התהליך ממשיך להתפתח ולהתחזק כאשר גם הראש (השכל) וגם הלב (הרגש) ערניים מאוד ואנו מקשיבים להם ומתוך כך מתקדמים...