הכל צפוי

בס"ד
שלום רב,

השאלה אודות הסתירה לכאורה, בין מעשה האדם ובין ידיעת ד' היא שאלה מפורסמת מאוד. הרמב"ם מיחד לשאלה זו את ההלכה האחרונה (הלכה ה) בפרק ה מהלכות תשובה:

"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו,
דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא
הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל
דברי הנבואה תלויין בו".

הרמב"ם טוען שיש טעות בנקודת המוצא של השאלה, מפני שהשואל מדבר על הידיעה של ד', מתוך נקודת מוצא שהיא כמו הידיעה של האדם. אבל, טוען הרמב"ם המושג 'ידיעה' אצל ד' הוא שונה לחלוטין מהמושג 'ידיעה' אצל האדם.
אנחנו יודעים דברים רק לאחר למידה. אבל ד' לא לומד. הוא יודע את הדברים מלכתחילה, הכל מוכר לו מראש. הרמב"ם טוען שבני אדם לא מסוגלים להבין ולהתיחס בכלל לידיעה האלוקית שהיא שונה במהותה מהידיעה האנושית. הסתירה בין הידיעה והבחירה עולה כאשר אנחנו חושבים על המושג 'ידיעה' בתפיסה אנושית - אבל אצל ד' יש ידיעה אחרת שלא שוללת את הבחירה.

דרך שניה לפתור את הסתירה, מתמקדת בעובדה שאנחנו חיים בתוך הזמן - אצלנו יש 'לפני' ו-'אחרי', אנחנו יודעים את העבר ולא יודעים את העתיד. אבל ד' ברא את הזמן והוא מעל הזמן, בידיעה שהיא מעל הזמן אין עבר ולא עתיד.

דרך שלישית להסביר את הסתירה: ד' יודע את האופי שלנו ואת כל הנסיבות בהם אנחנו פועלים גם ברגשות וגם במעשים - הוא יודע מה תהיה הבחירה שלנו מתוך הכרות מלאה עם האישיות שלנו - לכן ידיעה זו לא סותרת את הבחירה החופשית.

האמת היא ששני ההסברים האחרונים שנתתי הם צדדים שונים של ההסבר הראשון של הרמב"ם המדגיש את הפער בין המושג ידיעה אצלנו ובין ידיעת ד'.

באשר לשאלה אודות גיהנום, אתה צודק, ד' הוא אבא. לכן העונשים של ד' אינם נקמה. אנחנו יכולים לתפוס אותם כנקמה אבל ד' לא צריך לנקום, כל מי שחוטא לא פוגע בד' אלא רק בעצמו. האדם מביא על עצמו את גורלו, מה שקורה לו לאחר המוות זו תוצאה של מעשיו בעולם הזה. מי שקלקל בעולם הזה מקבל גמול על מעשיו לאחר מותו. העונשים הם לטובת האדם, נשמתו מתיסרת ומכפרת על חטאיה וכך וזוכה בסופו של דבר לבא לעולם הבא.