שאלה
שלום רב.
אנסה לנצל את הזמן שנותר עד ראש השנה בשביל לברר סוגיה מסוימת.
הגמרא מציינת כי "(סנהדרין דף נט עמוד ב)
"אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב (בראשית א') לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר (בראשית ט') כירק עשב נתתי לכם את כל"
שנם כמה וכמה שאלות שעולות מקביעה זו (בעיקר שאלות אבולוציונית..) אך לא העסוק בהם כרגע.רוב המפרשים כמו (רש"י , הרמב"ן , אברהם בן הרמב"ם וכו) הסכימו עם קביעה זו . כי השם התיר את אכילת הבשר רק אחרי המבול.
הרלב"ג לעומת זאת איננו מסכים לכך. עיקר נימוקו הוא כי הדבר הרי יעיד על השתנות ברצון האלוקי. או כלשונו:
"ומזה המקום יסור הספק אשר יסופק מזה המאמר. וזה, שהוא מבואר מצד העיון ומצד התורה שהרצון האלהי לא ישתנה,וכבר יֵחָשֵב שיחוייב מזה המאמר שישתנה רצון ה' במה שיצוהו מהמצוות; וזה, שכבר יֵחָשֵב שה' יתעלה מנע בזה המאמר אכילת הבשר לאדם, ואחר כן התירוֹ לנח, אמר: 'כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה' (ט, ג); וזה שקר עצום ראוי שיברח ממנו כל בעל דת. וכבר אמרו זה במדרש קצת מרבותינו ז"ל (סנהדרין נז, א; נט, ב), אלא שבאלו הענינים וכיוצא בהם לא נביט למאמר אומר, כמו שהורה אותנו הרב המורה (ראה: מורה הנבוכים ב, ל; איגרות הרמב"ם, מהדורת ר"י שילת עמ' תפח), אבל נִמָּשך למה שיאות אל שורשי התורה והעיון. והוא מבואר שאין ההאמנה בכל מה שאמרוהו רבותינו ז"ל מחוייבת לנו, כי כבר ימָּצְאו בהם דברים סותרים קצתם קצת, ולזה לא נרחיק היות בהם דברים בלתי צודקים בכמו אלו הדברים".
אמנם, קיומם של איסורים שניתנו לישראל, שהיו היתר לבני נח, לכאורה סותר את דבריו אודות השתנות הרצון האלוקי; ולכן מוסיף הרלב"ג ומבאר:
"וכבר יֵחָשֵב שעם כל זה יתחייב לנו שישתנה הרצון האלוהי במה שיצוהו מהמצוות; וזה, שכבר התיר לבני נח אכילת כל בעלי חיים - אמר: 'כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה' (ט, ג), ואחר כך אסר קצתם בתורה?! ונֹאמר, שאם היה בא האיסור הזה לבני נח בכללם - היה זה בלי ספק שינוי בחוק הרצון האלוהי; אבל לְמה שלא נאסר זה אלא לקצתם, והם בני ישראל - הנה אין זה שינוי, כי אמנם רצה ה' יתעלה בישראל שיהיו יותר קדושים מכל האומות, כמו שאמר בזה הענין בפרשת שמיני: 'והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני' (ויקרא יא, מד), ולזה מנע מהם קצת
תשובה
בס"ד
שלום רב,
דברי חז"ל בענין זה תואמים לחלוטין את פשט הכתוב בספר בראשית.
בפרק א' פסוקים כט - ל כתוב: "ויאמר א-להים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן".
מכאן ששום חיה לא אוכלת חיה - כולם, גם האדם וגם החיות נזונים מהצומח בלבד.
הדברים הללו הולמים את נבואת ישעיהו (פרק יא) לעתיד לבוא כאשר העולם ישוב לתיקונו הראשון:
(ו) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם:
(ז) ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן:
(ח) ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה:
בדור המבול היתה הדרדרות אנושית וכללית (בראשית ו):
(יא) ותשחת הארץ לפני הא-להים ותמלא הארץ חמס: (יב) וירא א-להים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ס
לאחר המבול, כתגובה להדרדרות שהיתה בדור המבול, החליט הקב"ה להתמקד יותר בשמירה על חיי האדם. לכן 'ויתר' הקב"ה לבני האדם על הדרישה שלא לפגוע בחיות והדגיש מאוד את הדרישה שלא לפגוע בחיי אדם.
הדברים כתובים בפרוש בפרק ט': (ג) "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל" = מעתה אתם רשאים לאכול בשר כמו שקודם הותר לכם לאכול צומח בלבד. (לאור זאת מתחדש איסור לאכול אבר מן החי: (פסוק ד) "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו")
עתה יש מקום להדגשה חריפה של שמירת ערך חיי אדם:
(ה) ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם:
(ו) שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים עשה את האדם:
כל עוד נאסר לאכול גם חיות היה טשטוש בין החיה ובין האדם - שהרי את כולם אסור לאכול.
ההשחתה גרמה לכך שכמו שיש זלזול בערך החיים של חיות כך יש זלזול בערך חיי אדם.
מעתה מדגיש הבורא שרק האדם הוא צלם אלוקים לכן יש איסור הרבה יותר גדול לפגוע באדם.
כדי להמחיש זאת נדרשים להתיר אכילת חיות - רק כך יש סיכוי לשמור על ערך חיי האדם.
אין כאן שינוי ברצון ד' אלא התאמת הדרישות למצב הרוחני של האדם. לאור הדרדרות האדם צריך להפחית בדרישה לשמירת החי כדי להדגיש ולעמוד על הדרישה של חיי אדם.