היחס לציבור אחר...

סיון שלום,
אני בעקרון מסכים עם הדברים שכתבת.
ישנה הרגשה מאוד לא נעימה לאדם הנקלע מבחוץ ופותח את הרדיו או קורא בעיתונים על מחלוקות וויכוחים שיש בהם אלימות מילולית והשתלחות פרועה על הדתי-החרדי.(על המשמעות של "דתי חרדי" ו"דתי לאומי" בהמשך).ואם לא די בכך אפשר לשמוע לא מעט ח"כ היוצאים ל"מלחמה" נגד התורה ומקיימה.
גם לאלה חייבים אנחנו להסביר פנים שהרי הם בכלל ישראל ומצווים אנו לאהב כל אדם מישראל בפרט, ואת כלל ישראל בכלל.ועל פי דברי האר"י טוב שכל אדם מישראל לפני התפילה יקבל עליו לאהוב כל אחד מישראל בזה הלשון:"הריני מקבל עלי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'.והריני אוהב את כל-אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי".
כך עלינו לנהוג במי שרחוק מתורה,ואידך זיל גמור.
בדברייך השתמשת בשמות כמו "דתיים חרדיים","חרדים" ו"דתי לאומי".
הראי"ה קוק זצ"ל התייחס לשמות "חרדים" ו"חופשיים" כשמות המבטאים פילוג בעם,שמות המחלקות את העם לשני מחנות.ודומה כי הדברים שכתב ביחס ל"דתיים" ו"חופשיים";"חרדים" ו"חילוניים",מתאמים גם לשמות שהשתמשת בהם ושמקובלים היום בחברה,וכה דבריו:
"תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו,והם "חרדים" ו"חופשים".שמותחדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל.ידענו שאין בני האדם שווים במדרגותיהם,ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני,שהוא יסוד החיים,אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות,מזה לא ידענו.וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה,והלואי שנוכל להשכיח מאתנו
בכלל את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ה' אשר יאיר לנו".
כעת אבקש ממך לקרוא היטב את הקטע הבא,וכל מקום שכתוב "החופשים" או "החופשי",קראי "הדתי הלאומי".
וכך ממשיך הראי"ה קוק זצ"ל וכותב:
"ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים-שכל אחד מהם יתאמר לאמר:אני הנני ממחנה זה,השני אומר גם הוא:אני הנני ממחנה זה,וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו,הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד",כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים",הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החופשים".ובמה שנוגע למחשבות של תיקון,של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו,שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה,אליהם הדברים מכוונים,להם ולא לו.ו"החופשי"...הרי הוא בודאי חושב,שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל.ונמצא שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים,ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?...
אין לנו עצה אחרת,אומנם,כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו.באמת,לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז.מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים",אבל זה דוקא תיאור אישי,ועל כל אדם בפרט למדנו ש"אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה,היה בעיניך כרשע".וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו,ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין".
ומסיים הראי"ה קוק זצ"ל:
נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי,לא בשם מפלגתי ומחנתי.
נדע,שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה,ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים,ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים,שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'".(מסע המחנות,מאמרי הראי"ה,עמ'77-76 ).
הדברים מדברים בעד עצמם.אין ספק שאנשים עובדי ה' נמצאים בכל הזרמים,והעיקר הוא יראת שמים המובילה את היהודי לשמירת תרי"ג מצוות.
באשר לטענה האומרת כי בשביל לקיים את כל התורה יש להתגייס לצבא,יש לי הרבה מה לומר(אולי בהזדמנות אחרת).בכל אופן אזכיר דווקא את המכתב המפורסם ששלח הראי"ה קוק זצ"ל במלחמת העולם הראשונה לרב הרץ רבה הראשי של אנגליה.במכתב זה פונה הוא לממשלת בריטניה שלא לגייס את בני הישיבות לצבא,וכך הוא כותב לו בין היתר:"על כן בני הישיבות שתורתם אומנותם מסייעים למאמץ המלחמתי לא פחות אף יותר מכל החיל הלוחם".
הנני מאחל לך שתמשיכי בדרכך להסתכל תמיד על החיוב שבשני ולא בחסרונו,וכל מעשיך יהיו לעשות נחת רוח לבורא עולם.
בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני