היהדות כאמת בלעדית

בס"ד
שלום רב,

השאלה שלך לא מתחילה בעדן הפוסט מודרני. שאלת ערך האמת של הדעות השונות מהיהדות הטרידה את חכמי ישראל מעולם. אסביר מדוע:
אנחנו מאמינים באל עליון – שליט בלעדי בכל, אל בורא עולם טוב וכל מטרתו להיטיב.
מנקודת מוצא זו, עסקו חכמי ישראל בשאלה אודות קיומם של דעות אחרות, מלבד היהדות. מדוע מקיים הקב"ה דרכים רוחניות אם הן כולן רק שקר? כיצד יתכן למצוא בבריאה משהו שהוא כולו רק רע, משהו שאין לו תפקיד ושותפות בקידום הטוב הכללי.
מתוך נקודת מוצא זו, מתבקש למצוא בכל דבר, אפילו בכפירה ובשחיתות 'ניצוץ' שנועד להיטיב לעולם. לכן גם לנצרות ולאסלאם צריך למצוא תפקיד.
הרבה לפני העידן הפוסט מודרני – כבר הרמב"ם מציין את התפקיד של הנצרות והאסלאם. דתות אלו נועדו להעביר את המוני עובדי האלילים לאמונה באל אחד, כך להכין ולהכשיר את העולם לקבל את אמונת הייחוד השלמה של תורת ישראל, כותב הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יא, הלכה יא – יב – יג):
"אבל מחשבות בורא עולם*אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו*אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד " (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה*אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא*מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
ציטוט מתוך 'מכון ממרא' http://www.mechon-mamre.org/i/e511.htm

גם ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר רביעי כג ) מבטא גישה דומה:
"והנה כך הוא הדבר גם בדת משה כל דת שבאה אחריה משתנה לאמתו של דבר להיות כמה אם כי למראית עין תתרחק ממנה הדתות האלה הן אפוא רק הכנה והקדמה למשיח המיחל אשר הוא הפרי ובאחרית הימים בהודותן בו תהיינה הן פריו והיה העץ כלו אחד אז יעריצו את השרש אשר לפנים היו מבזים אותו"

הרב קוק מרחיב את העקרון הזה. לשיטתו, לכל דרך רוחנית, החל מעבודה זרה בימי קדם, ועד האתאיזם בימינו, יש מקום. הדברים מובנים, רק בתוך ההקשר שבו פועלת אותה דרך רוחנית. לא דומה שאיפת קרבת א-לוהים שפעלה בקרב שבטים פרימיטיביים לפני מאוד שנים בסגנון של עבודת אלילים ופסלים, לשאיפה הזאת כפי שהיא מתגלה אצל הנוצרים ואצל המוסלמים.
"...בכל יש ניצוץ אור, הניצוץ האלהי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות, בתור סדרי-חנוך שונים לתרבות האנושית, לתקון הרוח והחמר, השעה והעולם, היחיד והצבור שלה, אלא שהם בהדרגות שונות. כשם שכח-הצומח אחד הוא ומתגלה בארז אשר בלבנון ובאזוב אשר בקיר, אלא שבראשון הוא בא בצורה עשירה ומרבה ובשני בצורה עניה ומעוטה, כן אור הניצוץ האלהי בא בגבוהה שבדתות ואמונות באפן עשיר ודרך רוממה ובירודה שבהן באפן מטשטש, בעני ושפלות. הרשעה והבערות האנושית עותה את הדרכים של נטית האדם הכללית, השואפת אל הטוב, אל האמת, אל האשר הרוחני במעמקי מובנו. אבל גם במעמקי הקלפות היותר גסות גנוז וחבוי הוא אותו ניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים, שאי-אפשר לנו לבטאו ואיננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא גם לא של שום רעיון."

ממשיך הרב קוק וקובע (בדומה לרמב"ם) שהעולם מתקדם בתהליך רוחני הדרגתי, כאשר מעת לעת הרוח מתבהרת ומתבררת:
"והעולם הולך ומתבסם, הדעה הישרה הולכת ומרחבת את דרכה, ההגיון הבריא והנסיונות הרבים מפנים את הדרך מהמכשולות, הטעיות הולכות ומתמעטות וסבוכי הדמיון הגס הולכים ומתפרקים. נשאר בחבו בעצם תקפו עז הרוח הפנימי הדוחף את ניצוצי הטוב להגלות, וניצוצי הטוב, שהם זיקי אור אמת מזהר אור אלהים אמת, מתחילים להתראות מתוך חגוי ארצות- מאפליות. על-כן מתחילים להתנוצץ אבקי האמת והאור המפזרים בין כל האמונות השונות, שכלן נובעות ממעין החי היחיד, שעקרו ושרשו הוא תמיד אור ישראל, האמונה הטהורה העומדת על הבסיס היחידי שמעמידה לעד ושלעד לא ימעד".

מתוך כך נבין גם את הדמיון וגם את הפער העמוק, ביננו לבין הפוסט מודרניזם: גם אנחנו נותנים מקום לדעות אחרות אבל לא מתוך תחושה ש-'אין אמת' והכל נכון, אלא מתוך ידיעה שהאמת האחת היא גדולה ורחבה ומכילה הרבה אמיתות קטנות שהופיעו בעולם. נדרשת מאתנו עבודת בירור, לראות כיצד לכל אמת קטנה יש מקום בתוך האמת הגדולה:
"לכן תחת לדחות את כל תכן הארג המחשבי, שהניצוצות הקטנים של הטוב מתחילים להתנוצץ ממנו ושהם בעצמם מצודדים נפשות ללכת אל עמקי התהום, מקום שלטון החשך הממית את הנשמה בעצם גבורתו, – מה שבאמת לא יצלח בידו, – עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרחב ואת העמק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן-של-ישראל; לבאר איך כל ניצוץ טוב המתגלה בעולם אחר הרי הוא נובע ממקורו ומתחבר אליו בחבור טבעי. אז מכל הניצוצות המתגלים מחדש יתוסף אור וחיים לנשמת האמה הכבירה בעז רוחה, בכח-אלהים שבה, ולבבות צמאי-אורה יביטו אליה ונהרו ולא ילכו לרעות בשדה אחר גם את אותו המרעה אשר החלו לחשב שאך שם הוא מקומו.

אפשר לדמות זאת לקבוצת אנשים שכל אחד אוחז בפיסה שונה של פאזל. כל אחד מתבונן באחר ומבטל את מה שהאחר מחזיק ואומר לו: "רק מה שבידי זו האמת, מה שבידך שקר!"
עד שמופיעה מי שיודעת לתת מקום לכל פיסות הפאזל יחד. מכולן היא מרכיבה את התמונה הכוללת – הנה מתברר שכל אחד אחז בחלק מאמת גדולה שכוללת את כל החלקים.
אמונת ישראל מבהירה שכל אחד צדק כשהרגיש שיש בידו אמת, צדק גם כל מי שטען כלפי האחרים שאין בידם אמת. שהרי כל חלק בפני עצמו הוא לא האמת. הפתרון התברר רק כאשר הוכרה האמת הגדולה ונודע שכל רסיסי האמת משתלבים בתוכה לאמת כוללת ומקיפה אחת.

כך מסיים הרב קוק את דבריו בענין:
ועתידה הסובלנות להתפשט, עד שיוכל רוח האדם בכללו למצא את הניצוץ הטמיר בכלן, וממילא יזרק כל הסיג הלאה, "והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלהינו". ויצרפו כל הניצוצות לאבוקה היותר גדולה, ואז תהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ד' "הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי".

מאמר זרעונים, בספר אורות, פרק ו - למלחמת הדעות והאמונות (עמוד קל-קלא)