שאלה
שלום,
הורי קיבוצניקים לשעבר (וכידוע, בקיבוצים המושגים הדתיים קצת שונים, בעיקר בנושאי צניעות...). כמה שנים אחרי שנולדתי הורי עברו מהקיבוץ להתנחלות- כך שאני גדלתי "דוסית" הרבה יותר מהורי.
לפעמים זה מפריע. אמא שלי עושה לפעמים דברים שאני יודעת שאינם על פי ההלכה (כמו לשיר לפני גברים), וגם אבא שלי לפעמים גורם לי להיכנס למצבים לא נעימים- מציג בפני חברים חילוניים שלו ואני מוכרחה ללחוץ להם את היד (הוא יודע שזה מה שיקרה, ואינו רואה כל בעיה בזה)- אחרת אבייש את אבא שלי ואגרום לכל המצב להראות כאילו אני צדיקה יותר ממנו...
מה אני צריכה לעשות? להעיר להם? להתעלם? הם מאוד פתוחים לשמוע כל מה שיש לי לומר, אבל רגישים כשמדובר בהערות אישיות...
המצב מגיע לכך שאני חוששת שאתבייש להציג בפניהם את החבר שלי, כשיגיע הזמן, דוס כזה עם ציציות בחוץ... אני מרגישה נבוכה להתכוון מאוד בתפילה כשהם רואים אותי, ודברים מסוג זה.
מה דעתך?
תשובה
בס"ד
הבעיה שלך היא בעיה של הרבה צעירים בימינו והנסיון מוכיח ש"אליהו הנביא עובד קשה". זאת אומרת שהוא עוזר להשיב לב אבות על בנים. ובענין זה האבות והאימהות באותה סירה.
למעשה ההורים שלך יודעים שצריך לכבד את הדרך שלך והם לא רוצים שתחזרי אחורה לסגנון שלהם - הרי הם עצמם בחרו לגור במקום שבו נעשית ההיסטוריה ולא לצפות בה מהצד.
תכלס'
להעיר לאמא - לא ולא. מקסימום בשעת רצון אימרי איזה בדיחה בנושא, לא יותר.
להעיר לאבא - כנ"ל. אבל אין שום סיבה ללחוץ יד לגברים. ההורים מצפים ממך לעמוד על עקרונותיך. אל תצפי שהם יעמדו על עקרונותיך.
עוד הערה חשובה!
את לא יותר "צדיקה" מההורים שלך למרות שאת נראית יותר טוב ומתפללת יותר טוב וכד'. לכל אדם ולכל דור יש תפקידים שלו וברוך ה' הם עשו ועושים את תפקידם לפי מה שהם למדו בדורם והסבירו להם. זה שונה ממה שאנחנו זכינו ללמוד, שונה ברמה, בתוכן, בצורה ובכל מכל כל.
מי שנתן לך את האפשרות ללמוד טוב כל כך זה הם ולכן מגיע להם על כך הרבה כבוד.
למעשה - לא הולכים אחורה. את עשי את מה שאת מאמינה בו - כבדי אותם ככל יכולתך, ואל תרגישי "צדיקה גדולה" עד כדי אי נוחות. זה מיותר. עשי את שלך בחיוך בפשטות בעז ובענוה.