הוצאת ספר-תורה מההיכל

מנהגנו לפתוח את ספר התורה בהיכל ולהוליכו פתוח (כפי שכתב ג"ע ותפארתנו החיד"א בלד"א סימן ג' וג"ע הבא"ח תולדות שנה שניה אות ט"ז והרב כה"ח הביא מנהג רבנו האר"י ז"ל להסתכל באותיות התורה, סימן קל"ד ס"ק י"). אולם, התוס' במסכת מגילה (לב"י ד"ה "גוללו מבחוץ") כתבו "ולכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש".

והשלחן ערוך פסק (קל"ט ס"ד) "ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך ולאחר שקרא גולל ומברך". והרמ"א הוסיף "ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפך פניו אל הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה".
וראה במשנב"ר ובכה"ח שם שבברכה ראשונה לא חש מרן "שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה אך בברכה שניה מודה מרן שצריך לסגור הספר קודם שיברך. וג"ע מרן הבא"ח החמיר לכסות במפה גם קודם ברכה ראשונה (שם הלכה י"ח).

השאלה שנשאלה היא האם אין לומר "בריך שמיה" בעוד הספר פתוח בהיכל שמא יאמרו ש"בריך שמיה" כתוב בתורה וכנ"ל. אך אין הדבר כן. ולהבנתנו ברורים דברי שער הכונות (דף מ"ח) הובאו ע"י רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו "עטרת תפארת" שאפשר לקרוא את בריך שמיה בעוד הספר פתוח ולא חששו לשמא יאמרו כי הכל יודעין שאין "בריך שמיה" כתוב בתורה. וכן אנו נוהגים מלבד ו"בריך שמיה" בשבתות ובימים שאומרים בהם מוסף (וסימנך "יבריך כתרך - ואתרך" כשאומרים "כתר", יש "בריך"). עוד אנו מוסיפים במועדים י"ג מידות, ויה"ר, וכן אומרים בעוד הספר פתוח מי שברך לקהל, לחולים וכו'. ואדרבה, מ"עטרת תפארת" משמע שאכן אנו עושים מי שברך ואשכבות דוקא כשהספר פתוח שאז תפילה נשמעת ומקבלת יותר ולא כתב שם שיסגרו את הספר, ואמנם אנו לא סוגרים את הספר אך מכסים את הכתב במפה.

בררתי את הטענות של השואל שהגאון האדיר המקובל רבי נסים כדורי זצ"ל לא אמר "בריך שמיה' בעוד הספר פתוח מהחשש הנ"ל, בררתי את הדבר עם הרה"ג המקובל ר' שמואל דרזי שליט"א שהיה יד ימינו וכן שאלתי לאנשים שהתפללו עמו ב"אהל רחל" וכלם העידו שפתח את ספר התורה ולאחר כך קראו "בריך שמיה". וכן נהג הגאון המקובל האלקי רבי סלמאן מוצאפי זיע"א.

ובסוכות אנו נוהגים להוליך ס"ת לתיבה סגור, עושים את ההקפות עם ארבעת המינים, אומרים קדיש תתקבל ואחר כך פותחים את ספר תורה כשהוא בתיבה ואומרים שם "בריך שמיה" ואחר כך מגביהים. והטעם שאין אנו אומרים זאת בהיכל כדי שלא להפסיק בין ההלל להושענות כנודע. אם כן ברור שאין להסיק מהבא"ח שכתב "כשמוציאין ס"ת מן ההיכל פותחין אותו" כפרושך שלאחר "בריך שמיה" אלא אדרבה משמע מספרו "עטרת תפארת" להיפך, שקודם אומרים בריך שמיה ואחר כך מוליכין את הספר.

וכן נהנו בביהכנ"ס של המקובלים "בית אל" וכן נהג הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל. ולעדות שאין הספר נתון בתוך תיק אלא סגור במעיל כמנהג האשכנזים וחלק ממרוקו), גם הם יאמרו בריך שמיה דוקא בפתיחת ההיכל כמשמע מהזוה"ק שאז היא עת רצון וכדברי רשב"י "כד מפקין ס"ת למקרי ביה בציבורא מבעי ליה לברנש למימר הכי, בריך שמיה", וכו'.



לסיכום:

א. נוהגים לפתוח את ההיכל ולפתוח את הס"ת ולקרוא "בריך שמיה", י"ג מידות, יה"ר במועדים - כשהספר פתוח.

ב. לעדות שיש ס"ת סגור במעיל - אומרים גם כן בריך שמיה בפתיחת ההיכל.

ג. בסכות אנו מוציאין ס"ת סגור לתבה, אומרים הקפות קדיש תתקבל, פותחים ס"ת אומרים בריך שמיה ומגביהין.

ד. כשמברך ברכות התורה ראשונה ואחרונה מכסין הכתב במפה וטוב שיטה פניו לצד ימין וכן כשאומר חצי קדיש.

ה. באמירת "מי שברך" והשכבה, יכסה במפה ויאמרם בעוד הספר פתוח.