הדת היהודית

שרון שלום,
בהמשך לדברי הקודמים ובהתיחס לשאלותיך אני ממהר להשיבך בטרם התקדש החג.
1.בכל אדם ישנם יצרים ותאוות.ואולם קיימים יצרים שהם דומיננטים יותר,כגון יצר הקיום והרכושנות(אכילה,שתיה וכיו"ב),
ויצר המין.עם יצרים אלה ניתן לבנות עולם וניתן להרוס עולם.ללא יצר המין היו בעולם אדם וחוה בלבד,ללא יצר הרכושנות היה האדם עדין חי במערות.
מאידך בגלל יצר הרכושנות רצח קין את הבל.(בשל הריב בחלקו של מי יבנה בית המקדש).
שים לב,באותם יצרים ממש אפשר לבנות ואפשר להרוס.והחוכמה היא לדעת כיצד יש להשתמש ביצרים אלה כך שיהיו בונים ושאנו נשלוט בהם ולא הם בנו,כי ברגע שהם שולטים בנו הם הורסים את העולם.
שלא כנוצרים הגורסים שיש "לחסל" את היצר,גורסת הדת היהודית ב"כיבוש" היצר.ומכיון שהיצר כאמור הוא גם בונה וגם הורס ,אני צריך לדעת היכן היא הנקודה או קו הגבול שעלי להזהר לא לעבור אותו.ומכוון שאני אינני יכול לקבוע את קו הגבול שהרי ההסתכלות היא סובייקטיבית וקו הגבול צריך שיהיה אובייקטיבי.ומי שברא את האדם ואת נפשו ומכירה היטב,הוא ורק הוא יכול לקבוע את הגבולות,וברחמיו עלינו הכין לנו תרי"ג מצוות-עשה ולא תעשה-שאם האדם מקיימם לעולם אין היצר שולט בו.
מצוות התורה ניתנו,בין היתר,כדי שלא נעבור את הגבול,כדי שאנו נשלוט ביצר ובכך נצליח לבנות עולם.
כתבתי "בין היתר",כי ישנם סיבות רבות נוספות,ואפשר להסביר גם חלק מהמצוות למה ניתנו.אלא שהעדפתי להביא בפניך סיבה הכוללת את כל המצוות,ןאם תרצה להרחיב יותר אשמח לעשות זאת במכתבים הבאים.
2.באשר להוכחת כח עליון,זו שאלה שאפשר לעסוק בה מכיוונים שונים.אשתדל ללכת בכיוון אחד וגם כאן אם תרצה נצעד יחד בכיוונים שונים.
השאלה היא האם ניתן להכיר במציאותו של כח עליון ע"י השגה שכלית.רוב גדולי התורה בימי הביניים סברו שהדרך היחידה להשגת הא-ל היא אותה התגלות אלוקית גדולה במעמד הר סיני.דהיינו אין הכרת הא-ל באמצעות שכל האדם אלא בכח האמונה,ואין זה נכון להכניס אמונה בלב ע"י הגיון או שכל.השכל מצומצם וקטן הוא מלהבין ולהכיר את הא-ל.יותר מזה אם היה האדם מצליח להכיר את הא-ל בשכלו הקטן,היה זה חיסרון גדול.באמצעות האמונה מרגיש האדם קירבה עמוקה לבורא עולם,ולכן הוא אינו זקוק לנימוקים הגיוניים.
אצטט לך מה שכתב הכוזרי בענין זה,ואני מזמין אותך לקרוא שם בהרחבה.(הכוזרי - מאמר חמישי אות טז)
" אמר החבר: דבר זה אין בו תועלת פרט לחדוד השכל בחכמת הדברים ולאשור שאפשר לקבל מזה לדבר החכמים ז"ל הוה זהיר ללמד מה שתשיב את אפיקורוס כי החכם התמים כנביאים למשל אינו יכול להועיל הרבה לחברו בדרכי הלמוד ולא להשיב על שאלותיו בדרכי חכמת הדברים בעל חכמה זו לעמת זה מתהדר בחכמה מדמה עד כי כל שומעו מוצא בו יתרון על פני התמים ההוא הטוב שחכמתו מיסדת על אמונות אשר איש לא יעבירהו עליהן ועם כל זה מגמתו האחרונה של בעל חכמת הדברים בכל אשר הוא לומד ומלמד היא כי תעלינה בנפשו ובנפש תלמידיו אותן אמונות אשר בנפש התמים ההוא הן טבועות מטבע ויתכן כי חכמת הדברים תערער הרבה מאמונת האמת בלב בעליה על ידי ספקות מתעוררים ועל ידי דעות חלוקות הנמסרות בשם חכמים שונים בעלי חכמה זו דומים לאנשים הלומדים מקצבי השיר ומתאמנים במשקליו אנשים כאלה משמיעים קול המלה רבה ודברים הקשים להשמע לא כן אדם שהשיר טבוע בו מטבעו הוא קונה לו אמנות זו בלא כל טרח הלזה טועם טעם משקלי השיר ולכן לא יזיפם לעולם ואלו האנשים ההם מגיעים לכל היותר למדרגה בה יוכלו ללמד פרק במקצב השיר אשר האמן האמתי נראה כמחסר ידיעה בו שהרי אין ביכלתו למסר מאמנותו לאחרים האמת היא כי הוא יכול ללמדו לאחר כמותו ברמז מועט כן גם האנשים שהחיים לפי התורה וההתקרבות אל האלוה טבעיים להם מתלקחים בנפשותם ניצוצות על ידי דברי החסידים והיו לאש בלבותם ואלו איש אשר אין אלה טבועים בו זקוק לחכמת הדברים ויתכן כי חכמה זו לא תועילהו ואולי גם יזק בה":
וכן כותב בעל העיקרים(א,כו)ש"האמונה היא למעלה מן הידיעה המחקרית".
ראוי הוא שנרחיב בעניין יותר,אך מכיוון שביקשתה התיחסות לפני ראש השנה ובעוד זמן קצר אנו עוברים לפני בורא עולם כבני מרון,נשוב אליך בל"נ מאוחר יותר.
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה
שמואל זעפרני