האמונה הטבעית פרחה ממני

בס"ד
שלום רב,
ריה"ל (רבי יהודה הלוי) בספר הכוזרי (רבים מגדולי ישראל החשיבו אותו לספר החשוב ביותר באמונה!) מבהיר שיש שלשה מסלולים של אמונה:
א. הראשון הוא המסלול השכלתני: התבוננות שכלית וחקירת העולם מביאים את האדם להתפעל מבורא עולם. אתה מתבטא בעניין זה מתוך התפעלות מתורת האבולוציה ומתוך תחושה שיש כאילו סתירה בין דת ומדע. האמת היא שאין סתירה – אבל קצרה היריעה ולא נאריך בעניין (ארמוז לך ללמוד את המושג 'אנטרופיה' מצד המדע ולראות שתורת ההתפתחות אינה כל כך הגיונית ולעיין באגרות ראיה אגרת קלד מצד הדת ולראות שגם אם מקבלים את תורת האבולוציה היא לא סותרת את הדת). לאמונת ישראל יש משענת הרבה יותר חזקה. כבר ריה"ל טוען שהמדע מתאים להיות יסוד אמונת הגויים אבל לא בסיס לאמונת ישראל.
ב. המסלול השני – הוא האמונה שבלב. אתה עומד בצדק על אחד הקשיים הגדולים ביותר של מסלול האמונה שבלב: "במה אני שונה מעובד אלילים?" אכן גם על כך עמד ריה"ל וקבע שלאמונה ולכפירה יש שורש משותף. במילים אחרות: לעובדי האלילים יש תחושה אודות משהו פנימי עמוק בעולם שהוא גורם לכל, וזו תחושה נכונה וטבעית. הבעיה שהם לא מעמיקים להבין שבתוך התחושה הזאת נמצאת ישות אינסופית שמעל ומעבר לעולמנו. הם קושרים תחושה זו לכל מני תופעות שהם מוצאים או ממציאים בטבע: עצים גבוהים, פסלי זהב, רעמים וברקים וכד' כך הם הופכים את שורש האמונה לשורש כפירה. לא נאריך לדון במסלול זה כי אתה מעיד על עצמך: "האמונה הטבעית באלוהים מזמן פרחה לי".
ג. נעבור עתה למסלול שאינו מוכר. האמת היא שמסלול זה מוכר לישראל אבל מפני שהוא לא מוכר בעולם, גם רבים בישראל לא מכירים אותו. המסלול לא מוכר בעולם מפני שזוהי אמונה ששיכת רק לעם ישראל. זוהי האמונה שריה"ל מבקש להחיות מחדש בספר הכוזרי, לומר לנו שדווקא אמונה זו משכנעת יותר מכל דרך אחרת.

לפני הדברים עצמם נקדים הקדמה קצרה:
אם היית שותף לארוע שיש בו גם נבואה וגם נס, כמו קריעת ים סוף: נביא מודיע שכך וכך יקרה (משה אומר לעם ד' ילחם לכם...) הנביא מנבא על ארוע שהוא חריג ביותר ואין כמותו בטבע, הארוע הניסי הזה מתרחש (ים נבקע לשניים וישראל עוברים ביבשה בתוך הים).
אתה נמצא שם! האם היו לך עוד פקפוקים באמונה?
אם ננתח את הארוע נמצא בו שלש הוכחות שקשורות לאמונה:
1. יש מישהו שמשגיח בעולם ופועל מעל הטבע, קורע את הים לשניים = יש אלוקים.
2. משה צופה מראש שהארוע הזה יקרה = יש נביא ויש נבואה – זו הוכחה גם לאמיתות התורה.
3. הארוע הלא טבעי הזה קורה דווקא לעם ישראל = ישראל הם העם הנבחר.
ד. הנס שאנחנו נדבר עליו עכשיו, הנס שאתה באמת חלק ממנו, הוא נס 'תחית מתים'(יחזקאל פרק לז) . לא אנשים מתים אלא עם ישראל מת. עם ישראל במשך הגלות לא היה עם מאוחד אלא פזורה של עם שנפוצה במרחבי העולם.
יהודים חיו בגרמניה ודברו ביידיש (שפה קרובה מאוד לגרמנית) הם לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הגרמנים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
יהודים חיו בתימן ודברו ערבית כמו שכניהם, לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הערבים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
יהודים חיו בספרד ודברו לדינו (שפה קרובה מאוד לספרדית) הם לבשו בגדים, אכלו מאכלים וריהטו את הבית כמו השכנים הספרדים שלהם. גם במראה החיצוני שלהם נראו כמו השכנים הגויים.
בהיסטוריה האנושית כל עם שהורחק מארצו והתגורר בין עמים אחרים בסופו של דבר נטמע בהם וזכרו אבד.
היהודים – בניגוד לכל מה שקרה בעולם בעמים אחרים – המשיכו להתקיים במשך אלפיים שנה, שרדו במציאות שאין כמותה בכל עם ולשון.
ההשרדות שלהם היתה תלויה בשמירת התורה. רק במקומות בהם היהודים היו נאמנים לשמירת התורה הם שרדו את הגלות הקשה ולא התבוללו בין שכניהם.
התורה היתה גם המכנה המשותף היחיד שחיבר את היהודים מגרמניה, תימן וספרד וכל ארצות הגולה: לכולם היתה מזוזה בפתח הבית, כולם לבשו ציצית, שמרו כשרות ושבת, מלו את בניהם והתפללו וקראו בתורה בשפת הקודש עברית (שפה שרוב העם בכלל לא הבינו).
ההשרדות הזו היא נס ראשון. אין כדוגמתו בכל עם ולשון בעולם. ההשרדות הזאת של ישראל בגלות מובטחת מראש בתורה שנתן משה, נזכרת גם אצל הנביאים.
אבל זה הנס הקטן. הנס הגדול הוא תחית עם ישראל בארצו. אין בכל ההיסטוריה האנושית שום דוגמא לעם שגורש מארצו ולאחר אלפי שנים שב לארצו, הקים עליה מדינה והחיה בה מחדש שפה עתיקה שלא דברו בה.
זה קרה רק לעם ישראל בארץ ישראל ובשפה העברית – שפת התורה והתפילה.
גם על הנס הזה מעידה התורה מראש ומעידים נביאי ישראל.

לסיכום: בשונה מכל אומה ולשון בעולם, שאמונתם מתבססת או על רגש פנימי או על התבוננות שכלית בטבע, עם ישראל הוא עצמו מקור אמונתו. אנחנו לא צרכים להתבונן בבריאה ולא צריכים להרגיש בתוכנו את האלוקים. המציאות שלנו בעולם היא עצמה הופעה אלוקית בעולם. כך היה בכל הדורות. בדור שלנו – בתחית המתים של עם ישראל השב לחיות בארצו, הדברים מוכחים שבעתיים.

לסיום עוד הערה בנושא אמונה שכלית ובחירה חופשית:

עניני אמונות אין אפשרות להוכיח בשכל. אנו קוראים לכך ´אמונה´ מפני שהוכחה לא פועלת כאן. נושאים שאפשר להוכיח בשכל נקראים ´מדע´. בתחומים כאלה יש באמת הרבה יותר הסכמה מפני שהשכל קובע מה האמת, והתמונה ברורה: אין פיזיקה של יהודים ופיזיקה של נוצרים. אין כימיה של מוסלמים וכימיה של בודהיזם.
התופעה הזאת שיש נושאים שבהם אי אפשר להסתמך על השכל, היא רחבה הרבה יותר ולכן עושה את החיים "קשים".
לדוגמה: בחירת בן זוג אי אפשר להכריע בשיקולים שכליים, גם בחירת מקצוע ובחירת מקום מגורים...
אפשר לסכם ולומר שיש תחומים בחיים שאנחנו חייבים לבחור. אין שום אפשרות להכריע בהם בשיקול שכלי – מדעי טהור.
דווקא משום כך בתחומים אלו אנחנו מגלים מעורבות הרבה יותר גדולה, אנחנו יודעים שבחירת בן זוג, בחירת מקצוע, זו משימה שמגיסת את כל האישיות שלנו, זו אחריות בלעדית שלנו.


כאן מתעוררת השאלה הגדולה: "מדוע?" מדוע עם כל הכשרונות של האדם יש תחומים שנעלים משכלו והוא לא יכול להכריע בהם בשכל?
מדוע אין הוכחות באמונה, מדוע יצר הקב"ה את האדם כך שהשכל שלו יהיה מוגבל בתחומים כל כך חשובים עבורו?
התשובה היא שיש כאן כוונת מכוון. העובדה שאין הוכחות באמונות אינה מקרית. מפני שאם היתה הוכחה אז לא היתה בחירה. ובמקום שאין בחירה אין אחריות.
הואיל והאדם נדרש לאחריות, עליו לתת את הדין על מעשיו, הוא חי בעולם שבו השאלות המרכזיות לקיומו, שאלות על ערכים ודרך חיים מחיבות אותו לבחור, מתוך כך גם לקבל אחריות על מעשיו. הוא לא יכול להמלט מהשאלה ולבקש בשיקול הלוגי – אנליטי את התשובה, הוא חייב לתת את התשובה שלו, הבחירה שלו, ועליה הוא אחראי.