האם נכון להגיב לאירועים האחרונים מהבטן ומהלב? איך מחליטים?

שלום לך יקרה.

האוזניים שומעות, העיניים רואות, והלב בוכה.

חלונות מנופצים, בתים שרופים, יהודים פצועים והרוגים, ואויבינו שמרימים ראש ופוגעים בנו. אויבים מבחוץ ואויבים מבפנים.

מכעיס לקרוא בחדשות וברשתות החברתיות את כל התגובות המעוותות ההופכות תוקפן לקרבן, ומציגות עולם הפוך. אבל מעל לכל – יש צער עצום על חילול כבודו של עם ישראל, וחילול כבוד ה' הנובע ממנו. כי בכל מקום שכבוד ישראל מחולל, כבוד ה' מחולל עמו.

אבל רגשות לחוד, ומעשים לחוד. כשאנחנו בוחרים מה לעשות, לא הלב הוא שצריך להדריך אותנו. אמרו חז"ל:

הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ". "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ", "וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ". אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם: " וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ" " וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ", "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ". וְדוֹמִין לְבוֹרְאָן:" וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ" (אסתר רבה י, ג).

הרשעים, הלב שלהם מנהל אותם. וכתוצאה מכך – הם נגררים למעשים שבמחשבה תחילה הם לא היו עושים. אבל הצדיקים – הם מנהלים את לבם. הם מובילים את הלב שלהם למקום הנכון. ובכך הם דומים לבוראם, ומקיימים את מצוות "והלכת בדרכיו". כפי שאומר ספר החינוך: "מצוה ללכת ולהידמות בדרכי השם יתברך - שנצטווינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו..." (ספר החינוך מצווה תרי"א).

בברכות יעקב לבניו לפני מותו הוא אומר: "שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃ בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃ אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל" (בראשית מט).

שמעון ולוי אחים, ורגש האחווה שביניהם לבין דינה אחותם, הוא שהוליד את "אפם" ו"עברתם". הכעס של שמעון ולוי הוביל אותם לעשות לאנשי שכם את מה שעשו, ואחר כך גם הוביל אותם לרצות להרוג את יוסף, כך מסבירים חז"ל את לשון הפסוקים: "וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃ וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ ...". איש אל אחיו – אלו שמעון ולוי.

כשמתחילים עם הכעס, מאבדים שליטה. לכן אומר יעקב: "אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה". מעשים כמעשי שמעון ולוי – אינם הדרך להחזיר את כבודו של יעקב – ישראל. לכן "בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י".

אז מה עושים עם כל הכעס והכאב והלב הסוער? מחזירים את כבוד ישראל בכבוד! לוקחים את כל הרגשות והכוחות כדי לעשות טוב ולעזור זה לזה. הביעו את דעתכם ברשתות החברתיות, נסו לעשות שינוי מתוך שיח עם מי שחושב אחרת. מצאו את האנשים שזקוקים לעזרה (ויש הרבה כאלה), ותנו להם עידוד, תשומת לב, ועזרה בכל תחום שאתם יכולים לעזור בו.

מצאו את הדרך שלכם להוביל את לבכם למקום של עשיית טוב.

מרב ברמה