שאלה
שלום לרב.
יש לי בעיה גדולה שאני לא מצליחה לפתור.
אשמח מאד לעזרתך..
אני יוצאת עם בחור כבר הרבה זמן (מעל שנה) שנינו בני 20 וקצת.
חוץ ממני..אני כל חודש חוזרת לנקודת ההתחלה ומפחדת, מסתגרת ורוצה להפרד.
השבוע החלטנו לעצור את הקשר ולא לדבר תקופה מסויימת כדי להבין אם הקשר הזה באמת חשוב ואיפה הוא עומד.
אני חושבת שהדבר העיקרי שבגללו אני חוזרת לנק' ההתחלה היא השאלה "האם זה זה?"
אני בחורה נורא סגורה, באמת שמעטים הדברים שגורמים לי להתרגש, ובקשר זה מאד חסר.
הוא מאד אוהב ומוכן להתחתן, ואני לא כל כך.
אני נורא רוצה שזה יהיה הוא, (אני במילא לא אתחיל לצאת עכשיו עם בחורים אחרים כי אני לא מעוניינת להתחתן כרגע.)
שוב, אני רואה אותו בתור האבא של הילדים שלי, אני רואה אותו בתור בעלי, באמת, אבל הרגש הזה, הפרפרים האלה שכולם מדברים עליהם, עליי הם משום מה דילגו.
נמאס לי כל פעם לחשוב "אולי יש משהו טוב יותר בחוץ?"
זה נוראי, אני רוצה להשתחרר מהמחשבה הזאת כי ח"ו היא יכולה לחזור גם אחרי הנישואין.
שוב, אני מאד סגורה בכללי וגם איתו, אני לא מרבה לשתף, הוא טוען שזו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אני תמיד חוזרת לאותה נקודה.
אני רוצה להתחתן איתו אבל אני רוצה שזה יבוא ממקום של רגש עצום, ממקום של "לא יכולה לחכות כבר" .
אני מבולבלת מאד. מצד אחר להשאר בקשר הזה ככה, זה לא אפשרי. מצד שני, להפרד לגמרי אני לא רוצה, אני רוצה להתחתן איתו ולא עם אף אחד אחר.
בבקשה לעזרתך.
תודה, בשורות טובות
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלה שלך מצביעה על פער בין שכל ורגש.
בשכל את שלמה לגמרי עם הרצון להתחתן אתו, אבל הרגש לא שלם.
יכול להיות שיש לך קושי להקשיב לרגשות שלך ושזה חלק מהסגירות שלך, לכן את לא מסוגלת להרגיש את האהבה שלך כלפיו.
יכול להיות שיש לך חששות ודאגות מהקמת משפחה באופן כללי (לאו דווקא אתו) והפחד חוסם את הרגשות החיוביים שלך.
הפתרון האמיתי והשלם יבוא מתוך ברור רגשי - פנימי (שיסייע לך להתמודד עם הסגירות שלך) לכך את צריכה יעוץ מקצועי: פסיכולוג\ית מטפלת באמנות \ מוזיקה \ דרמה וכד'