שאלה
שלום הרב,
ישנה בעיה אצל ההורים שלי שמכאיבה לי ויש חשש שפשוט אגיע למצב שבו אנתק קשר [כמו שכבר קרה עם האחים] ואני גם ככה עוד כמה חודשים הולכת לשירות לאומי ועוזבת ואני מניחה שהמצב לא ישתפר אם לא נפעל יחד לשם כך.
לכן, שאלתי היא האם מותר לי לכתוב מכתב ובו אפרט את שכואב לי על מנת לתת הזדמנות לתיקון, אך הדבר עלול להשמע כהטחות של ביקורות כשבעצם המטרה היא שונה.
אפשרי? או שאני לא יכולה, כי מדובר בכיבוד הורים?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בשאלה שלך יש פרדוקס פנימי - האמת היא שהפרדוקס איננו בשאלה - השאלה משקפת פרדוקס בחיים שלך: מצד אחד את מבינה שכיבוד הורים מחייב אותך להבליג על כעסים שההורים שלך יוצרים אצלך. מצד שני את לא בטוחה שיש לך את הכוח הנפשי להכיל את כל הקושי הזה מפני שאת כותבת: "יש חשש ...אנתק קשר".
מתוך כך התשובה שלי הופכת להיות מורכבת יותר:
ראוי היה להכיל את הקושי עם ההורים ולא לאפשר לו לפגוע בקשר השגרתי אתם. כך היינו מצפים גם מהורים שיש להם קושי רגשי עם התנהגות ילד שלהם - לא היינו מסכימים שהם ינטשו את הילד כי קשה להם אתו.
אבל אי אפשר לדרוש ממך מה שאת לא מסוגלת כרגע לעשות. בשאלה שלך, את משקפת אפשרות לנתק מגע מההורים שלך. אם האפשרות הזאת נמצאת על הפרק ודאי שעדיף לעשות אתם ברור. כאן נשאלת השאלה כיצד עושים ברור שיביא ברכה ולא ההפך.
תמיד עדיף לשוחח מפני שבשיחה אפשר להבהיר דברים, אפשר להגיב מיד על דברים ואי הבנות מהצד השני, אפשר לקבל תגובה של הצד השני – להגיב כלפיו וכו´ – זו מהותה של "שיחה": שני צדדים מדברים ומקשיבים ומתוך כך מבררים דברים ואפשר גם להגיע למסקנות משותפות.
כל זה נכון כאשר באים לשיחה מתוך רצון ונכונות להקשיב ולמצוא פתרון. אם השיחה נעשית כדי להטיח בזולת דברים קשים וכדי "לגמור חשבון" עדיף שלא לקיים את השיחה.
מכתב במהותו, מציין מרחק – אם אנשים שנמצאים יחד כותבים מכתב יש בכך הצהרה על מרחק וחוסר רצון או יכולת לשוחח. מכתב עלול להצמיח הרבה אי הבנות ומתוך כך עלבונות וכעסים – מפני שהקורא לא תמיד מכוון לכוונת הכותב...
יש גם חשש שבמכתב נרשה לעצמנו ביטויים חריפים שלא היינו מעיזים לבטא בשיחה...
בסיום אני שב להתחלה: מתוך הברור הזה, אולי תחשבי שוב על אפשרות להכיל את המציאות הנוכחית – ללמוד לחיות איתה, מפני שהנסיון לטפל בה עלול להביא להחמרת המצב. לעיתים עדיף ללמוד לקבל מציאות קשה כאשר כל נסיון לשנות אותה עלול להפוך את המציאות לקשה שבעתיים!
לסיכום – את חייבת לתקן את הקשר הטוב שלך עם הורייך.
1. אפשר להחליט להכיל את המצב הקשה וללמוד לחיות אתם בשלום למרות הקושי.
2. אפשר ורצוי להכין את עצמך לשיחה חיובית ובונה אתם על הנושא.
3. אפשר לכתוב מכתב. צריך לעבור עליו שבע פעמים ולראות כיצד הם יקראו אותו. להקפיד שהמכתב אכן לא יהפוך להיות כתב האשמה נגד ההורים אלא באמת מכתב אכפתי ומתפייס. התכן והרוח הנושבת מהמכתב תלויה לחלוטין רק במי שכותב אותו.
בהצלחה