שאלה
שלום אני קיבוצניק ומנהל אורח חיים חילוני למעט שלושה דברים
שאני מקיים :
קידוש ביום שישי וברכה על הלחם
אומר כל לילה שמע ישראל לפני השינה ומודה לאלוהים על כל מה שיש לי
בבוקר מברך על נטילת ידיים
אני מודה שאני לא לגמרי מבין למה חשוב לי לעשות זאת .
גדלתי בבית דתי מסורתי ואת כל שנותיי במערכת החינוך למדתי בבית ספר דתי .
על הרקע הנ"ל אני מאמין במציאות קיומו של בורא עולם ומאמין גם במאורעות ההיסטוריים של העם היהודי .
אני אוהב ספרי הגות חוכמה ודעת מכל הזרמים וכמובן בזיקה גם לחכמת התורה .
אני חותר בהתמדה לחקירה פנימית ולהבנה של תכלית קיומי ויעודי בחיים .
כאשר אני בא לברר לעצמי את המציאות הגלובלית הכלל עולמית שאני חיי בתוכה ,
אני מבין על פי תפיסתי את עולם הדת והאלוהות כך :
דת היהודים : מתבססת על התגלות אלוהים לעיני מיליונים במעמד הר סיני והענקת התורה לעם ישראל .
הדת הנוצרית: טוענת להתגלות אלוהים לישו בהתבסס על התורה של היהודים בתואנה של ברית חדשה.
דת האיסלם : טוענת להתגלות אלוהית על ידי מוחמד ומתבססת גם על התורה .
הבודהיזם : לא דן בשאלת האלוהות ומתמקד בעיקר בפוטנציאל הטמון בכל אדם להתפתחות עד למצב הארה .
שבטים באפריקה : חיים בחוקים משלהם בדגש על הרמוניה עם הטבע וחיים באיזון ובבריאות ללא דופי.
ישנם עוד דתות וכתות למכביר שחיים על פי אמונתם ומסורת אבותיהם .
על פי התפיסה היהודית אנו עם הבחירה של אלוהים ,עם סגולה ,אור לגויים ,תורת אמת ניתנה רק לנו .
ולפי כך היהודים חייבים בתרי"ג מצוות ואילו הגויים בשבע מצוות נוח בלבד .
עקב האמור אני תוהה ומתקשה להבין את הבדלנות של העם היהודי משאר ברואי העולם .
בין כלל התופעות המופלאות בבריאה ישנה תופעה מדהימה של יחסי גומלין בין כלל הנבראים
חי צומח ודומם הכול קשור זה בזה ולכל אחד תפקיד חשוב שמחייה את האחר ,במערך ובזרימה אקולוגית עם הבריאה.
האם אלוהים שברא יקום כה מושלם יתמקד בחלק קטן בבריאה (13 מיליון יהודים שמחציתם כופרים ) וייתן רק להם ספר הוראות יצרן ולשאר ברואי העולם בסך 7 מיליארד נפשות יתייחס , כאילו קיימים הם אך ורק למען יגאל אותם העם היהודי .
מדוע האל הטוב והמטיב נותן למיליארדי ברואים לחיות בשקר ללא הוראות ייצרן .
האם זה דרכו של האל ?
אם האדם הוא נזר הבריאה כפי שנאמר
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה צודק בדימוי שלך את כלל האנושות כגוף האדם. זה בדיוק הדימוי שרבי יהודה הלוי השתמש בו לפני כ- 950 שנה (ספר הכוזרי - מאמר שני אות לו) "אמר החבר: כי ישראל באמות הם בבחינת הלב באברים..."
יש לנו שאיפה להרמוניה אנושית, כל האומות קשורות - מעניקות ומקבלות זו מזו. הטוב האמיתי יכול לצמוח רק מכולם יחד ואין אבר מיותר.
כמו שבגוף יש חלוקת תפקידים בין האברים, יש אברים שהם לעצמם (כבד, כליות, ריאות) יש אברים שמשפיעים, מפעילים איברים אחרים (בעקר המוח) ומכוונים אותם, כך גם בין האומות.
ישראל הם האיבר הרוחני בין כולם. אנחנו הבאנו לעולם את הבשורה של א-ל אחד שמנהיג את הבריאה, קרוב לאדם ורוצה בטובתו...
מהאומה הרוחנית נדרש אורח חיים אחר - זה לא נדרש מכל האומות (כמו שהמוח נמצא בתוך הגולגולת בגלל עדינותו ורגישותו).
אתה שואל מדוע לא נתן ד' את התורה לכלל האנושות. התנ"ך מסביר זאת בצורה ארוכה ומפורטת. לכן התנ"ך מתחיל בספר בראשית: תחילה נבראו אדם וחוה - הם בחרו להתרחק מאלוקים, צאצאיהם הוסיפו להתרחק עד כדי הבאת מבול לעולם.
עם נח שוב נכרתה ברית - אבל בניו בנו את מגדל בבל - שוב התמלאו גאוה שהרחיקה אותם מאלקים.
התנ"ך מתאר כיצד האנושות שוקעת בגאווה שלה ובטיפוח כוחותיה להרע. בכל מקום שהאנשות מצליחה, מיד קמה ממלכה (על גדות הפרת והחידקל, על גדות הנילוס) שמשעבדת את האוכלוסיה החלשה ומנצלת אותה.
לאחר שההשגחה 'התיאשה' מהנהגת כל הבריאה, היא מצטמצמת לטפח קבוצת איכות קטנה, דרכה מבקש אלקים לשמור את הקשר עם כל בני האדם.
מראש מודיע הקב"ה לאבות שבשורת ישראל מיועדת לתקן עולם מלא:
לאברהם נאמר: "...ונברכו בך כל משפחת האדמה".
שוב ליעקב: "...ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך".
למשה נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ישעיהו בגודל חזונו הביא דברים אלו לביטוי חגיגי מרגש: "...והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית א-להי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם: ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
ועוד אמר ישעיהו: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים: והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד".
אנחנו לא מזלזלים באחרים. אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים טובים בעולם. אלוקי עולם רואה כל אחד ומעניק לו לפי מעשיו. אומר ריה"ל בספר הכוזרי: "...לדעתנו אין אדם בעולם בן איזו אמה שיהיה אשר לא יגמלהו האלוה שכר טוב על מעשיו הטובים..."
באשר לדתות האחרות - יש להן תפקיד לקדם את האנושות לקראת האמונה הצרופה. קובע הרמב"ם בספרו משנה תורה: "...מחשבות בורא עולם*אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו*אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד"
ב-"זרעונים" הרב קוק אומר שכל דת ואמונה יש לה תפקיד בקידום הרוח האנושית: "...הניצוץ האלהי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות, בתור סדרי-חנוך שונים לתרבות האנושית, לתקון הרוח והחמר, השעה והעולם, היחיד והצבור שלה, אלא שהם בהדרגות שונות. כשם שכח-הצומח אחד הוא ומתגלה בארז אשר בלבנון ובאזוב אשר בקיר, אלא שבראשון הוא בא בצורה עשירה ומרבה ובשני בצורה עניה ומעוטה, כן אור הניצוץ האלהי בא בגבוהה שבדתות ואמונות באפן עשיר ודרך רוממה ובירודה שבהן באפן מטשטש, בעני ושפלות. הרשעה והבערות האנושית עותה את הדרכים של נטית האדם הכללית, השואפת אל הטוב, אל האמת, אל האשר הרוחני במעמקי מובנו. אבל גם במעמקי הקלפות היותר גסות גנוז וחבוי הוא אותו ניצוץ הטוב, אור ד´, אור האורים, שאי-אפשר לנו לבטאו ואיננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא גם לא של שום רעיון".