האם הבטחה מחייבת כמו נדר?

שלום לך.

תודה רבה על השאלה החשובה.

באופן עקרוני הבטחה אינה כמו נדר או שבועה. בשבועה - האדם אוסר את עצמו מדבר כלשהו (למשל, אוסר על עצמו בשבועה מלאכול פיצה), ואילו בנדר - האדם אוסר את הדבר על עצמו (למשל, נודר על עצמו שלא לאכול מפיצה מסויימת או של מקום מסויים).

אגב, שבועה שאין בה לשון שבועה (ז"א שהוא לא אמר 'אני נשבע' או 'שבועה עלי ש...') זה לא נחשב לשבועה, שהרי כתוב (ויקרא ה, ד): "נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב". אלא אם כן הבטחת לתת דבר לעני, שאז זה נחשב כשבועה (מדין צדקה), וכך גם לגבי תקיעת כף (לחיצת יד) שזה כשבועה לחייב את הצדדים, כפי שמובא בכמה מקומות בשולחן ערוך בחלק חו"מ.

עם זאת, צריך לדעת שאדם שמבטיח דבר מה לחברו ולא מקיים יש בו דין של "מחוסר אמנה" (אדם לא אמין), שחז"ל כתבו עליו כמה דברים לא נעימים. כך מובא בשולחן ערוך (חו"מ, סימן רד): "הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו ... וכל החוזר בו (מהבטחתו), בין לוקח בין מוכר... הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו". ויש מקרים בהם מקללים אותו בבית הדין בזה הלשון (שו"ע שם): "אוררין אותו בב"ד ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו (וי"א שאומרים לו הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך)".

וכך כותב גם רבנו יונה (שערי תשובה, חלק ג, קפג): "המבטיח את חבירו להטיב עמו וישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להטיב עמו בלשון הבטחה ובטח בו לב חברו. אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג): 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי יש בו משום מחוסרי אמנה. כי לב חבירו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת, כי נתון יתן לו. ואם איש עני הוא אף על פי שהמתנה מרובה. אם יחזור בו רעתו רבה. כי נדר נדר ונאמר (במדבר ל): 'לא יחל דברו'. וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה, והנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר. כעניין שכתוב (משלי כה): 'נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר'. פירושו - כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם ולא בא הגשם, כן ענין האיש המתהלל במתת שקר. כי מה שהתהלל בדבר סימן קיום הדבר. על כן יצטער האיש שהבטיחהו על המתנה בהכזיב תוחלתו".

לסיכום, הבטחה בלא תקיעת כף או לשון שבועה, אין לה תוקף מחייב כלל ועיקר, גם אם מדובר על דברים רציניים ביותר, למשל הבטחות שקשורות לחיובי ממון כאלה ואחרים וכיוצא בזה, ובוודאי שאין בכך חטא. עם זאת, הרי הוא נחשב לאדם מחוסר אמנה, ואי אפשר להאמין לו. ויש עוד לעיין מה הדין לגבי אדם שמלכתחילה הבטיח כדי לא לקיים, האם עובר גם על לאו דאורייתא של "ולא תונו איש את עמיתו" ואיסור "מדבר שקר תרחק". ותן לחכם ויחכם עוד.

מאחל לך שתזכי לדבר רק דברים טובים וחיוביים.

בהצלחה,

אבי