שאלה
בס"ד
כבוד הרב,
יש לי בעיה שמציקה לי כבר הרבה זמן ואני ממש אובדת עצות... משפחתי היא דתיה "בערך" כולם חושבים שאנחנו דתיים אבל בעצם, אנחנו מהחפיפניקים, לאחרונה, התחזקתי, מאוד אפילו. הבעיה היא שבגלל ההוואי, אני עוברת על הרבה עברות, בפסח- יש כלים כשרים לפסח, אבל לא כולם... פשוט ההורים שלי לא ממש מהמחמירים ויותר מקלים מהמקלים, הסוכה לא כשרה, שבת בלי לבשל זו לא שבת!!! אני ממש לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני ממש רוצה להתקרב אבל אני לא יכולה להעיר להוריי כל הזמן! בהתחלה אמרתי ברמזים ממש דקיקים אבל זה לא עוזר ואני עוברת על חטאים ואני לא יודעת מה לעשות...
מקווה לתשובה,
מיכל
תשובה
ב"ה
מיכל,
ברכת ה' עלייך!
כמה אני מבין לליבך, כמה אני מבין לרגשותייך.
מחד - את חשה בהשתוקקות פנימית להדבק באמת. האמת המוחלטת והאמת הפנימית שלך מאידך - את לא רוצה לפרק את המשפחה. את לא רוצה שיהיו עימותים. את לא רוצה להעליב ולפגוע, להאשים ולשפוט.
ראשית, כנראה שבשל כך ההלכה דברה על סדרי קדימויות ביחס שבין הורים לקב"ה. ונראה לי לחדש הסבר, שהתורה לא אמרה שצריך לשמוע בקול הקב"ה כשההורים חילוניים. זה פשוט! לא צריך בשביל זה מצווה מן התורה. כל כוונת הכתובים הם דווקא למצבים בהם ניתן לשמוע בקול ההורים ולומר: באופן כללי הם בדרך הנכונה. אלא שבמקרה זה הם רואים את התמונה אחרת. דוקא במקרים כאלה מחייבים אותנו לעמוד על עמדתנו.
שנית, התורה אמרה שכבוד ה' דוחה את כבודם של ההורים. אבל גם את הדחיה הזו יש לעשות מתוך כבוד ולא מתוך דחיה ומאיסה. לא מתוך ריב ומדון. גם כשחולקים על ההורים - עושים זאת מתוך כבוד.
לכן, אני מציע לך לשוחח עימם בצורה מכובדת ומבוגרת. להסביר להם שאת עוברת שינויים ומבקשת שיסייעו לך לקיים ולחיות על פי ערכייך. אל תדברי עליהם. אל תשפטי אותם. דברי על עצמך. דברי על ערכייך. ובעז"ה הוריך יבינו לליבך. הסבירי להם שאת מבקשת שיסייעו לך ויעודדו אותך.
אם קשה לך - תוכלי לפתוח את הדיון בעז"ה מכתב.
אשמח לסייע בהמשך.
בברכה,
שי