שאלה
אני לא יודעת מה לעשות! מאד קשה לי עם אחותי שעזבה את העולם הדתי ועברה לצד השני !
כשראיתי את כל התהליך, איך שהיא לאט התנתקה מכל, הרגשתי שכל עולמי חרב עלי !היא הייתה הבנאדם הכי קרוב אלי והיום אנחנו בקושי מדברות. וכבר כמעט הרמתי ידיים אני לא יודעת איך לא להתייחס לזה שהיא חילונייה
אבא שלי נראה שזה לא נוגע אליו והוא ממשיך לחיות עם זה כמו קודם. או שהוא פשוט התייאיש והחליט לעצום על זה עיניים.. ההורים שלי התגרשו והאבא התחתן שוב
החיים בבית היו תמיד בלתי נסבלים, תמיד היה מלחמה בבית
תמיד היו צרחות קללות ומריבות בין אחותי ואמי אני בקושי זוכרת בילדות שלי שהייתה בבית אווירה רגועה עם
טיפה של אהבה תמיד היה אווירה של קרב
שלא נדבר על עכשיו.. עכשיו אם אני רק מזכירה את שמה של אחותי בבית, הקירות רועדים מפחד
אחותי עכשיו משרתת בצבא הולכת עם טישרטים, וג'ינס צמודים ולא שומרת שבת
היא הייתה פעם כל כך דוסית. יותר דוסית ממני
עדיין לא ברור לי איך זה קרה?! ממה זה נבע
אולי היה נמאס לה מהחניקה הזאת בבית שאי אפשר לעשות כלום וכל דבר שהיא עושה לא מוצא חן בעיני אמא שלה, אולי בגלל שהיה לה הרבה שאלות תמיד ולא היה לה אל מי לפנות איתם, אולי בגלל שבבית לא ממש חיכה לה לימוד תורה פורה ופרשת שבוע, למרות שבבית ספר היא הייתה לומדת כל מה שצריך, אבל בשתי הבתים (אבא ואמא) לא היה כל כך הרגשה של תורה
אבל אולי זה התחיל מזה שהיא השתובבה עם חברה שלא באמת כזאת דתיה אדוקה כמו שהיא הראתה בבית ספר..ולאט לאט מצאתי שאחותי ממש מתחברת אל הילדה הזאת ועם החברות שלה.ובסוף זה התגלגל שאחרי שסיימה את האולפנא עברו כמה חודשים והיא הייתה הולכת למועדונים
חשבתי שהיא חזקה ועומדת על דעתה אבל התברר שהילדה הזו הצליחה לשכנע אותה לעזוב הכל לשים קצוץ על העולם ולזרוק את החצאיות לתחתית הארון
עכשיו אמא שלי לא יודעת את נפשה מרוב כעס ושנאה כלפיה היא לא מאמינה איך היא יכלה לעשות את זה, היא חושבת שהיא יצאה מדעתה
וגם קשה לה גם לקרא לה הבת שלה. ועכשיו היא מטיחה עלי את כל הזעם שלה שיש לה כלפיה .
אבל ככל הנראה זה קרה בגלל שמאז שאחותי התבגרה קצת והתחברה לילדה ההיא, היא החליטה לתפוס גובה ולענות לקללות צרחות של אמא שלי באותה צורה כי נמאס לה להיות כזאת נחותה עלובה שמושפלת כל יום, וככה כל החיים הפצצה עברה מיד ליד עד שבסוף שתיה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את לא מעמיסה עלי הרבה אלא מעט מאוד, מכל העומס שמוטל עליך.
מתוך מה שאת מתארת נראה שלאחותך קשה מאוד בבית. מצד אחד היא לא מסתדרת עם אמא שלך, מצד שני אמא שלך מייצגת את האמונה ושמירת המצוות בבית.
אפשר להבין שהכעס והקושי של אחותך עם אמא שלך יתבטא בשנאה כלפי התורה ומצוות - מפני שאצל אחותך הרגשות כלפי האמונה מתערבבים עם הרגשות הקשים כלפי אמא.
אפשר לראות מתוך השאלה שלך שאת מאוד רגישה ומאוד מבינה את הקשיים הללו. דוקא משום כך אני סבור שאת צריכה להיות הכוח המחבר במשפחה. הבחירה של אחותך לכתוב לך מסרון שהיא לא שומרת שבת מוכיחה שהיא מבקשת למצוא בך את הקשר עם המשפחה.
אחותך היתה הבן אדם הכי קרוב אליך והכי חשוב שהדבר הזה ימשך. היא אחותך גם אם היא חילונית וזה אמיתי בכל מצב. יש לנו חובה לאהוב את עם ישראל כולו ובודאי את המשפחה כמו שהיא - גם אם דתיים וגם אם חילוניים.
אבל יותר מכך - רק אם תקבלי את אחותך כמו שהיא ותאהבי אותה באמת, למרות היא מחללת שבת ולובשת לא צנוע, רק כך אפשר שהיא תתגבר על הכעסים שלה על אמכם ותשוב להקשיב לאמונה הטבעית השוכנת בליבה. דווקא הקשר הטוב אתך כ-'נציגת' המשפחה יכול להרגיע את הקשיים הרגשיים של אחותך ולהחזיר אותה אל האמונה.