שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שליט"א שלום רב,
תודה על תשובת הרב על עניין מידת הגאווה והענווה, אך הדבר עדיין מציק לי.
פעמים שאני עושה מעשים לשם שמיים, ואז לצערי הרב אני מגלה שאני מרגיש שיש בי גאווה על מה שעשיתי, למרות שאני לא אומר לאף אחד, אני מרגיש פיתאום בגדולה כלשהי, ולמרות שאני מצטער על רגש הגאווה התלוי בליבי, דבר זה נשנה בפעם אחרת.
ואני לא מצליח להבין, איך תנאים וקדושים אחרים לא הכירו בגדולתם?! הם לא ידעו שרוח הקודש והשכינה שרוייה עליהם, ועליהם כל העולם עומד?!
וגם נאמר בגמרא שכאשר רבי ניפטר אמרו שהצניעות
עזבה את העולם, וקם רב יוסף ואמר- מדוע? הרי אני נישארתי בעולם?! ומכאן שראוי שאדם יכיר בגדולתו!
וכאן מגיע הספק הגדול ביותר, אם אני אמור להכיר ולדעת בדרגתי, איך אני יכול באותה מידה-להשפיל מבט, ולחשוב בליבי כמה אני קטן?
אנא, אבקש עצה מהרב, כיצד באמת להגיע לדרגה הראויה,
בתודה רבה, ויישר כוח.
תשובה
א] אל תימנע מעשית מעשים טובים בגלל רגש הגאוה הממלא אותך אחר כך - עשה את המעשה וצחק על רגש הגאוה המטופש.
ב] שים לב שהרבה מידות נעלמו במות רבנים מסוימים אבל רק על הענוה נאמרה ההערה של ר יוסף "איכא אנא" כיון שמי שהוא עניו אמיתי אינו נופל בשאלה האם הוא ענו או לא כלל.