שאלה
שלום וחג שמח!
אני חייל(לקראת שחרור),ממשפחה דתית וכבר הגעתי למסקנה לאחר בירורים רבים ולימוד שאני מסכים(בשכל וברגש) שהיהדות היא אמיתית ואני רוצה ללכת בדרך היהדות בחיי.
העניין הוא שכבר כשנה אני הולך ללמוד בישיבה בערבים,וחלק ניכר מהזמן הפנוי שלי אני מבלה בהאזנה לשיעורים דרך מכשיר הטלפון שלי(בעיקר של הרב אורי שרקי בכל מיני נושאים באמונה),אבל אני נתקל בעוד ועוד גישות ביהדות(האורתודוכסית) ואני באמת ובתמים רוצה לעשות את הטוב בעיני ה' ולא יודע מה נכון לעשות.
סביבי אני רואה רבנים (שלידם אני עפר ואפר ממש) חלוקים בדעותיהם בעניינים מאוד חשובים וקריטיים לחיים.גם בתוך ציבור ה"כיפות הסרוגות" ממנו אני בא.
אני מרגיש חסר אונים.אני כן מנסה לגעת בהכל עד כמה שאני יכול אבל בסופו של דבר אני אצטרך לבחור דרך בחיים וזה מפחיד אותי לחשוב שעם כל הלימוד והחקירה שלי יכול להיות שפשוט אני אטעה ובמקום לעשות טוב יצא ההפך.
אני בטוח לדוגמא שחסידי סאטמר טועים בגישתם האנטי ציונית,אך אני בטוח לא פחות שהם בטוחים בצדקתם וחושבים שהם עושים את הטוב בעיני ה'.
אומרים שהרב קוק למשל כולל הכל.אני גם מתחבר אל הגישה שלו ושל המהר"ל אבל גם לרעיונות עמוקים של חב"ד ומצד שני לרעיונות שכליים של הרמב"ם וכו'...ממש קשה לי להחליט באיזו גישה אלך בחיי.מעבר לגישה באמונה שלי,אלא ממש בהחלטות מעשיות (וגורליות)למשל האם כדאי לי להשקיע את חיי בלימוד תורה או לעבוד כמו רוב האנשים,לחיות בנוחות כלכלית,ולהסתפק בלימוד תורה קצר בין מנחה למעריב.
פשוט לעשות מה שהכי"נראה לי"?מה שאני "הכי מתחבר אליו"?זה נראה לי כ"כ קשה לתפיסה.אני מבים שיש הרבה דרכים בעבודת ה' ואם הן מעוגנות בתורה אז כולם יכולות להיות נכונות אבל בכל זאת יש שאלות קריטיות כדוגמת יישוב ארץ ישראל שנראה לי כ"כ לא בסדר שאין דרך אחת ליהדות בזה.אין נבואה יותר הכל פרשנויות על גבי פרשנויות,ספרים על גבי ספרים עם דעות של אנשים איך הם הבינו את ההתגלות והשתלשלויותיה.זה קשה,זה כואב!
האם יש לך איזו עצה טובה לתת לי?(אם אפשר תשובה ארוכה או לפחות תשובה שתפנה אותי להרבה מקורות כי מדובר פה בהחלטות שיכולות להשפיע על החיים שלי עד אין ערוך).
אני מתנצל אם זה לא נשמע טוב אבל בבקשה אל תגיד לי,"לך ללמוד אח הצבא בישיבה שנה ותחליט מה הדרך שלך" כי בכל ישיבה מן הסתם יש קו מסוים שמנחה אותה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש מי שפוסל כל דרך אחרת ורואה את כל האמת רק בדרך שלו.
עלי מקובלת דעתו של הרב קוק שצריך את כל הדרכים. כל דרך תורמת משהו לכלל, לכן עלינו לכבד את הבחירה של האחר בדרך שלו.
מסורת מהאר"י הקדוש קובעת שזה ענין שנים עשר השבטים - כל שבט מבטא גוון ייחודי בעבודת הבורא ובתפקיד של עם ישראל בעולם.
אצטט לך קטע קצר מתוך מגוון התבטאויות הרב קוק בנושא: "...ויחד עם ההגנה, שכל אחד קרוא להגן על אותו הכח המיחד שהוא מקשר אליו על-פי טבע נפשו ועל-פי הרגלו וחנוכו, ידע איך להשתמש בכחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות, למען ישלים את עצמו ואת סיעתו..." (מאמר: 'אורות התחיה' פרק יח בספר 'אורות')
יש כאן טענה כפולה:
א. לא נכון שיש רק דרך אחת נכונה והשאר טעויות, יש הרבה דרכים. רק בשילוב נכון של כולם יש ברכה לעם ישראל ולעולם כולו.
ב. לכן הבחירה שלך אינה על פי השאלה 'מי צודק ומי טועה' אלא על פי 'טבע הנפש שלך, ההרגל והחינוך'.
אפשר להמחיש זאת (באפן פשטני למדי) בדברים שאתה מעלה: גם ארץ ישראל ועם ישראל חשובים מאוד וגם התורה. אין מי שיכול להתמסר להכל, לכן ברא הקב"ה מגזר שכולו מתמסר לתורה - החרדים, ומגזר אחר שמתמסר לעם ולארץ - הדתיים לאומיים, מפני שהאמת האלוקית צריכה את אלו ואת אלו, ואדרבא ראוי היה שכל אחד יכבד וילמד מזולתו.
לדוגמה: אם אתה מרגיש את השלמות וההתעלות שלך בדרך של חב"ד תבין שהקב"ה מצפה למצוא אותך שם, ואם אתה מרגיש התעלות ושלמות בדרכו של הרב אורי שרקי - זה המקום שבו הקב"ה מעונין לפגוש אותך.