דיני עירוב תבשילין

חג שחל ביום שישי. בחג עצמו אסור יהיה לבשל, אלא לצורך החג, אך לא לצורך השבת שתחול אחריו. רק עירוב תבשילין הוא שיתיר את הבישול בחג לצורך השבת.

עירוב זה הוא פת ותבשיל שמכינים מערב יו"ט (יום חמישי) ומעיקרו הוא מיועד לשבת. לכן צריך שלא יתקלקל עד לשבת (למשל: לחם וביצה קשה), וכן טוב לארוז אותו במיוחד כדי שלא נבוא לאוכלו בטעות בחג.

כאמור, העירוב הוא תחילת הבישול לשבת. נהוג להניח כעירוב את לחם המשנה שנאכל בסעודת ליל שבת, ואת התבשיל לאכול בסעודה שלישית של השבת.

שיעור הפת הוא לפחות כביצה (54 גרם), וטוב שיהיה ככר שלם; ושיעור התבשיל כזית (27 גרם).

קודם הנחת העירוב מברכים. אבל אם שכח ונזכר בין השמשות, יניח ויברך בלי שם ומלכות. לאחר שכבר החלו להתפלל ערבית של חג (אפילו "ברכו" בלבד) כבר אי אפשר להניח עירוב.

בשעת הדחק ובדיעבד ניתן לסמוך על עירוב התבשילין שהניח הרב המקומי. אבל אין לסמוך על העירוב שלו לכתחילה, ומצוה על כל אדם (גם אשה) להניח בעצמו לצורך ביתו ומשפחתו.

גם מי שהניח עירוב, יקדים בחג להכין את צרכי השבת, ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת.

אסור להדביק נרות לפמוטים ביו"ט. לכן יש להכין כבר ביום חמישי שתי מערכות פמוטים עבור יו"ט ועבור שבת. אם לא הכין, ייצב את הנר בפמוט, כדי שלא יפול, ע"י נייר או אלומניום החתוך מערב יו"ט. בשמן יש לתחוב את הפתילה במקומה בערב יו"ט; בדיעבד, מותר גם ביו"ט עצמו, וטוב לעשות זאת בשינוי.