שאלה
שלום הרב,
אני תלמידישיבה גבוה ומאז שירותי הצבאי אני מתמודד עם אתגר שבחיים לא חשבתי שהתמודד איתו - פגם הברית.
לצערי אין שבוע מקסימום שבועיים שאני לא נופל במשך למעלה משנתיים.
רציתי לשאול את הרב לגבי ההתמודדות הזאת ביחס לדייטים. כאשר יש ליהצעה על הפרק או קשר הכי בוסרי שיש אני לא מעז ליפול אומנם אני יודע שזה לא הפתרון לבעיה זו. ובלי קשר לכך אני מעוניין להקים בית נאמן בישראל. כאשר אני נופל קשה לקום ועוד יותר לחפש הצעות כי אני מרגיש שזה לא מסתדר, וגם כל המצב מוריד לי את הבטחון העצמי. גם השאלה האתית האם מוסרי לצאת כך שאניכלפו חוץ נראה בחור ישיבה תמים?
אני יודע שזאת שאלה מאוד אישית ומטבע הדברים קשה מאוד לענות על כך. בכל זאת ע"פ איך שהרב מבין - להמשיך לחפש הצעות גם אחרי שאני נופל ועדיין טבוע במדת מה בהתמכרות? אני מרגיש שאני בלופ שחוזר על עצמו ולעשות הפסקות שלא מובילות לשום מקום לא יעזרו.
אשמח מאוד לתשובה בהקדם. תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, הרבה חיזוק ועידוד.
אמת הדבר שזו שאלה אישית, אולם יש לה קווי גיזרה כלליים, ומצפן חד משמעי.
העובדה שאנחנו לא מושלמים אינה עוצרת בעד האדם להיכנס לעולם המפגשים.
היא לא עוצרת בענייני בין אדם לחברו, שכן צא מנקודת הנחה כי גם זו היושבת מולך אינה מושלמת, ומהות הנישואין הוא מפגש בין אנשים חסרים – לא מושלמים. גם היא יודעת שלך יש חסרונות, וגם היא יודעת שאתה עולה ויורד, ואלה החיים שלנו כבני אדם.
היא לא עוצרת בענייני בין אדם למקום, שכן הקב"ה לא התנה את הנישואין שלנו בכך שלא נחטא.
ובד בבד – טפל בעצמך. זה גם טוב לעצם העניין, וגם טוב לשמחה ולשלמות הפנימית שלך, שהם דברים מסייעים תמיד להתקשרות בין בני אדם.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובשר לנו שמחות