דייטים והסובב להם

בס"ד
שלום רב,

אאריך מעט בתשובה, מפני שאת כותבת "אשמח לקבל ייעוץ והכוונה..."

את מתלבטת בשתי השאלות הכי גדולות בכל הנושא של מציאת בן זוג:
א. עד כמה לוותר על ציפיות שלך ולקבל מישהו שונה ממה שאת היית מעוניינת מלכתחילה.
ב. עד כמה לפעול עם הראש ועד כמה לפעול עם הלב.

השאלות הללו מתחייבות אצל כל בחור ובחורה שנפגשים (אלא אם כן לשמחתם הם מוצאים מיד מישהו שעונה לחלוטין על כל הציפיות שלהם).

אין תשובה אחת פשוטה לשאלות הללו. החיים מורכבים, האנשים מורכבים וגם התשובות מורכבות.

את מפרטת את הציפיות שלך (ציטוט):
"אני רוצה שהוא יהיה
1. בחור הסדר\מכינה..
2. בחור צדיק,
3. בעל מידות טובות
4. שיאהב את הארץ
5. ויחשק ביישובה...
6. שיקבע עיתים לתורה"

מצד אחד: האם כל ששת הסעיפים הללו מהותיים עבורך? אין אפשרות לשום ויתור?
מצד שני: האם את מוכנה לוותר על הכל?
מצד שלישי: אולי הוא מתאים באופן מאוד שלם ומלא, לדבר אחד מאוד חשוב אצלך כגון אהבת הארץ ורצון לישובה, אבל לדבר אחר הוא לא מתאים: החיבור שלו לתורה לא כל כך חזק.
אולי להיפך, הוא מאוד מחובר לתורה אבל לא מוכן להתגייס לישוב הארץ...

ברור שאפשר וצריך לוותר על דברים מסוימים, אבל יש דברים שאסור לוותר עליהם. כמו כן צריך לדעת שהויתור נעשה בלב שלם מתוך תחושה שהעמדה שלי באמת משתנה.
אלו דברים שאת צריכה לדייק בהם ולזהות אותם בתשומת לב ובשכל: "מה אני צריכה לוותר בשביל הקשר הזה ומה אני מקבלת ממנו". לאחר מכן צריך גם הלב להכנס – "עד כמה וכיצד אני שמחה אתו, מצפה לפגישה אתו, אני נותנת בו אמון, מרגישה שהבטחון שלי מתחזק כשאני אתו".

מכאן אנחנו מגיעים לנקודה שבה אני חולק על ההתנהלות שלך: עד כמה צריך להזדרז ולקבוע כבר בתום פגישה אחת: "זה לא זה", ולסיים את הקשר.

באשר להרגשה שלך במפגש עצמו, כתבת: "היה סוג של תחקיר", בסופו של דבר החלטת "שזה לא מתאים". האם את מדייקת בסיבות שאת נותנת לקביעה שהוא לא מתאים?
זו ההרגשה שלך.
בסוף את מדגישה שוב "אני לא מצטערת על כך - לדעתי הוא באמת לא מתאים לי".
כאן נשאלת השאלה: האם הספקת, בפגישה אחת, להכיר אותו כל כך טוב כדי להיות בטוחה שהוא לא מתאים?
אם הדברים היו אמורים עליך, מישהו היה קובע, אחרי פגישה אחת שהוא יודע בברור שאת לא מתאימה לו האם לא היית מתקוממת? אני אומר זאת מפני שאני שומע צעירים רבים שמקבלים סרוב אחרי פגישה או אפילו שתיים והם תמהים "על סמך מה הוא\ היא מסיים את הקשר – הרי בכלל לא הספקנו להכיר זה את זה?"

שוב, גם כאן צריך להזהר מכללים קפואים, יכול להיות שכבר בפגישה ראשונה מזהים דברים שהם נחרצים ואין טעם להמשיך. במקרה שלך, לא התרשמתי שכך זה היה.

ממקום אחר, את צריכה לבדוק את עצמך, האם הסרוב המהיר לא נוצר בגלל לחצים רגשיים (זה פחות נפוץ, אבל זה קיים):
1. אינך יכולה לוותר במאומה על החלום שלך אודות חתנך, את מעדיפה לסיים, במקום לחשוב על התפשרות במשהו עם המציאות.
2. מתוך חשש שהוא זה שיקבע שלא ממשיכים וזה יפגע בך, את מעדיפה להיות זו שמסיימת.
3. מתוך המתח שהמצב הזה גורם לך את מעדיפה כבר לחתוך.

קשה זיווג כקריעת ים סוף. אל המשימה הזאת צריך לבוא עם הרבה כוח וסבלנות, את השאר תעשה "הסיעתא דשמיא" לך ולכל צעירי ישראל.