שאלה
שלום,.
לפני השאלה, רציתי להגיד תודה רבה על זה שאתם מקדישים מהזמן שלכם כדי לעזור לנו, זה באמת דבר גדול, אז תודה רבה רבה.
לפי מה ששמעתי מהרבנים, הדיבור עם בנים צריך להיות דיבור טכני ולא יותר מזה. הכוונה, לא שיחות על דברים עמוקים ובכללי "מה איתך?" וכו' אלא רק לגבי עניינים פרקטיים וטכניים.
כמדריכה אני מדברת עם חניכים משבט הראה וגם עם המד"ש לא רק על טכני, לפעמים זה סתם צחוקים, ולפעמים גם עניינים קצת רציניים יותר וכו', בכל מקרה, לא שיחת נפש אבל כן דיבור מעבר לטכני.
ואני יוצאת עם קצת (או קצת הרבה:) מצפון על זה שדיברתי עם בנים.
אני פשוט ממש אשמח להבין למה זה כל כך לא טוב לדבר עם בנים
אני מבינה ששיחות נפש עם בנים זה לא לעניין, אבל אני ממש מרגישה שזה יכול ללמד אותי אם אדבר על נושאים אידיאולוגיים ורוחניים גם עם בנים, כי זה עולם אחר, וגם הסתכלות שונה והרבה יותר מעניינת.
ממש קשה לי עם זה כי אני יודעת שאני אמשיך לשמור נגיעה וששום שיחת נפש עם בן לא תגרום לי לשבור את זה ,אבל מצד שני, תמיד כשמישהו אומר את זה מספרים על שלמה המלך שהרבה לו סוסים ונשים למרות האיסור כי טען שלא יכשל בו ולבסוף נכשל,
ועוד שאלה, קראתי חלק מהספר "מכתבים לטליה" ואני תוהה לעצמי אם כאשר הדיבור עם בנים הוא בהתכתבות זה בסדר? בלי דיבור בכלל פנים אל פנים..
האם הבעיה היא בעצם הדיבור עם המין שני בגיל שלי או שהבעיה היא בשמירת נגיעה שעומדת בניסיון כאשר יוצרים את הקשר הזה?
הספר גם העלה אצלי את השאלה האם בכלל יש הבדל בין דיבור עם בן חילוני לדיבור עם בן דתי?
פשוט כי כשאת דוסית, את יותר תרצי להיות עם דוס ויש פחות סיכוי שיקרה משהו אם מי שתדברי איתו יהיה חילוני שמכבד את שמירת הנגיעה שלך
סליחה שהארכתי מידי עם השאלות ובאמת באמת באמת תודה רבה
תשובה
שלום יקרה.
כל הכבוד לך על הבירור והמחשבה שאת מקדישה לדברים. משמח לראות איך חשוב לך להבין ולעשות את הדברים מתוך מקום אמיתי.
קודם כל..
התורה מכירה את נפש האדם בצורה הטובה ביותר. "דקלמת" את כל המשפטים שאת כבר מכירה על הנושא, אבל בעצם מאחוריהם עומדת מחשבה אלוקית, שיודעת את נפש האדם. והתורה יודעת, שהמשיכה בין בנים לבנות קיימת תמיד. הקב"ה ברא את המשיכה הזו למען קיום העולם. ביחד עם זה, אם לא מציבים את הגבולות הנכונים היא יכולה בקלות לזלוג מגבולות הקדושה והטהרה. ולכן התורה מציבה לנו גדרים. כל אלו נועדו לשמור עלינו, שנוכל לעשות את הדברים בדרך המדויקת והנכונה ביותר, ונוכל להיות נאמנים לרצון האמיתי שלנו. וכך זה גם כאן. יש המון הלכות וגדרים ביחס לקשר עם בנים. יש הלכות שהן אסורות מצד עצמן, ויש הלכות שחכמים תיקנו על מנת שלא נתדרדר למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם.
כך למשל, יש את איסור הייחוד. על פי ההלכה, אסור לבן ובת להיות ביחד במקום שבו אין איש שרואה אותם. וזאת משום שכשהם יהיו ביחד יכול להיות שהמשיכה ביניהם תהיה כל כך חזקה והם לא יצליחו לא לגעת אחד בשני. הם יכולים להגיד לעצמם לפני: "אנחנו יודעים שזה לא יקרה, אנחנו שומרים על עצמנו, חשוב לנו לשמור נגיעה", ועוד ועוד טיעונים כאלה. אבל בסופו של דבר, בזמן אמת, המשיכה יכולה להיות הרבה יותר חזקה. ולכן יש כאן גבול שהתורה מציבה.
ואיך זה קשור לשאלתך?
המטרה בלא לדבר עם בנים, היא למנוע את המצב שבו נקשרים אחד לשני ומתחילים להיווצר קשרים אישיים בזמן הלא נכון. קשרים שמתחילים להעסיק, לבלבל, לסחוף וכו'. וכמו שאמרנו, את יכולה להגיד אני לא מגיעה לשם, אני יודעת מתי לעצור ומתי זה כבר יותר מידי, אבל ללב יש כללים אחרים. הלב פתאום יכול להימשך אחר משהו. ואז זה ממלא את הכל, כי אחד מהדברים שמאפיינים את הגיל שבו את נמצאת, זה שיש עוצמות הרבה יותר חזקות לדברים. הרגש הרבה יותר חזק, החוויות והתחושות חזקות יותר. ואז אם מתאהבים, זה בעוצמה כל כך חזקה שקשה לווסת את זה.
וזה כולל גם התכתבות. התכתבות יכולה להיות עמוקה לפעמים יותר משיחה. לפעמים יותר קל לתאר תחושות בכתיבה, להיפתח, לשתף, וכמובן שזה יכול ליצור קשר קרוב ואישי. בספר מכתבים לטליה, בסופו של דבר נוצר ביניהם קשר. נכון שהשיחות שלהם הם בירורים עמוקים וחשובים, אבל מתוך כל אלה לא יכול שלא להיווצר קשר.
ולמה לא חבר?
את נמצאת עכשיו בשלב שבו את מתבגרת וצומחת, בגיל הזה את אמורה להיות עסוקה בלבנות את עצמך. להתפתח בעצמך, גם במובן העמוק וגם בעיסוקים והתחביבים שלך. יש לך הזדמנות בגיל הזה לעשות דברים גדולים- את יכולה להדריך בסניף ולהיות שם עם כל הלב, את פנויה לנתינה הזו. את יכולה ללמוד ולהשקיע בלימודים שלך. להשקיע במשפחה, בחברות שלך. לעשות דברים שאת אוהבת. יש דברים שאח"כ הרבה יותר קשה להשקיע בהם.. וגם במבט הפנימי, בגיל הזה את אמורה להיות עסוקה בשאלות על עצמך- מי את, מה את רוצה, מה היית רוצה, ועוד שאלות כאלה ואחרות.. זו תקופה שהיא חשובה ויקרה כל כך. זו תקופה שאת צריכה לגדול ולהתפתח ולבנות את עצמך בחופשיות, בלי צורך לשנות את עצמך לטובת בן זוג, בלי להיות עסוקה בלבנות קשר.
לסיכום: את לא אמורה להתעלם או לא לדבר עם אף בן מתוך פחד. אלא, את יכולה ללמוד מהם הגבולות הנכונים. קודם כל לפי ההלכה ואז בהתאם אלייך. באיזה מקומות את יודעת שאת צריכה לשמור על עצמך קצת יותר, ובאיזה מקומות זה מותר. מומלץ מאוד למצוא מישהי קרובה שאת סומכת עליה, ולדבר איתה על זה מדי פעם. לשתף בהתלבטויות ובמחשבות, ולהיעזר בה בקבלת החלטות. וכמובן - גם אנחנו תמיד כאן בשבילך. את לא לבד בהתמודדות הזאת.
מקווה שהצלחתי קצת לעזור!
בהצלחה גדולה..
מעיין