דחוף!!!! ברית ועיניים

בס"ד
שלום רב,

יש מצבים בהם הארוע שמעורר את היצר מתרחש בעל כורחך: פתאום מופיעה ברחוב או במדיה מראה שמעורר את היצר, מפוצץ את התאווה... כמו עקרב שעוקץ בלי כל התראה מוקדמת. במקרה כזה אדם יכול לומר: "לא יכולתי למנוע". למרות שגם במקרה כזה, אדם צריך להלחם במראות ובדמיונות, לנסות בכל כוחו להסיח דעתו "תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ" (קידושין ל:).
אבל אתה מתאר מצב יותר קשה, אתה בחרת מרצונך לראות מראות תועבה - והמראות הובילו אותך למעשים.
אדם שלא רוצה כוויה - לא ישחק באש.
אדם כעסן שעלול להיות אלים - לא יחזיק סכין.
אדם שלא רוצה ליפול - לא יראה, בשום אופן! מתוך בחירה, דברים שמעוררים את היצר.

אתה כותב: "כבר הרבה זמן יש לי בראש מחשבות לא צנועות" – היית חייב להתעורר לסכנה ולכתוב אלי כבר בשלב המחשבות. חבל שלא כתבת כבר אז, כך לא היית מגיע למה שאתה כותב היום. המחשבות צריכות להבהיל ולהרתיע לא פחות ממעשים, מפני שכבר בהם מקננת הנפילה. מי שלא בולם את המחשבות ונסחף אחריהן, הנפילה שלו לא תמנע.
יש מחלות שגילוי מוקדם מאפשר ריפוי מלא שלהם ללא כל נזק. כך גם גילוי מוקדם של התגברות היצר, מאפשר מניעה ללא נזק.
לא בחינם קבעו חז"ל: "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא כט ע"ב). כבר כאשר הדברים מתחילים בראש צריך לעצור ולמנוע אותם. כאשר הראש מלא הרהורי עבירה כמעט לא ניתן למנוע את העבירה. לכן עליך לדאוג ולפעול כבר בשלב ההרהורים.

זהו, עד כאן.
עסקנו בכשלון: בררנו אותו, למדנו אותו והפקנו לקחים.

עכשיו אתה יכול לצאת מהיאוש והדיכאון בבטחה ובחוזק.
למדנו מהטעות ומעתה נדע להשמר יותר.
הכוח שהיה לך, והחזיק שנה וחצי, לא התבטל ולא נעלם. אנחנו כמו במלחמה – גם אם בקרב אחד האויב גבר, אנחנו לא נכנע ולא נתן לו לנצח אותנו – יש לנו כלים וכוחות, נפיק לקחים מהכשלון ונמשיך להלחם עד הנצחון.