גיל התבגרות

בס"ד
שלום רב,

התאור של הנער כ-'מאתגר' מבטא מן הסתם, התמודדות מורכבת עם הבן. אני מניח שיש לו קשיים אוביקטיביים: האם יש לו קשיי למידה? קושי בקשב וריכוז? קשיי התנהגות? התאור שלכם מציג ילד כועס:
הוא מוציא את הכעס על האחים הקטנים בהצקות ופגיעות. כלפיכם הוא מוציא את הכעס בסרבנות.
אפשר מאוד שהנער לא מודע לכך שהוא כועס ובודאי לא מכיר את הסיבות לכעס.
אני מכיר הרבה מקרים בהם הכעס של הצעיר הוא תוצאה של ילדות מיוסרת. בעקר על רקע של קשיי למידה והסתגלות בבית הספר. ילדים רבים חווים מילדות ביקורת מהסביבה: ממורים והורים, גם בחברה הם מרגישים לעיתים נחותים ולא מוצלחים.

הסבל המתמשך ממלא אותם כעס כלפי כולם. הכעס יכול להתבטא בבית, בבית הספר או ביישוב. לעיתים קרובות נוצרת חבורה של נערים\נערות שיש להם מכנה משותף של רקע קשה וכתוצאה מכך כעס.

ההתנגדות לקיום מצוות היא חלק בלתי נפרד מתגובה זו. יתר על כן, הצעיר מבקש לבחון האם הוא חשוב להורים באשר הוא הבן שלהם או שהחיבה וההערכה כלפיו הם 'על תנאי'. משום כך הוא מסרב בכוונה לדרישות התורניות כדי לבחון את תגובת הוריו: האם יקבלוהו כמו שהוא או ידחו אותו מפני שאינו דתי כמוהם?

בין אם אני מדייק בתאור שלי ובין אם אני פחות מדייק, המסקנה היא אחת – לקבל את הצעיר כמו שהוא. אני מודע לכך שזו דרישה קשה וכמעט בלתי אפשרית, אבל זו הדרך היחידה למנוע נזק ואולי אפילו לתקן במידה מסוימת.

ההתנהגות של הבן כלפי אחיו מקוממת, ההתנהגות הדתית שלו פוגעת בנו. למרות זאת עלינו לפעול הפוך. עלינו להתמלא בכוחות נפש כדי להפגין כלפיו רק אהבה וכבוד. אנחנו חייבים לא רק לגלות סובלנות ולא לכעוס עליו, אלא לגלות יחס חיובי כלפיו. צריך למלא את עצמנו בהרבה אהבה. לדון אותו לכף זכות, למצוא בו הרבה דברים טובים. לחזור ולשנן לעצמנו את כל הטוב שיש בבחור, להתמקד בכך, מתוך כך לגלות כלפיו הרבה אהבה.

הכי חשוב: לכבד אותו. לא לפנות אליו כאל ילד אלא כאל מבוגר: בכל הקשור ביחס לאחיו, לא לאיים עליו אלא לשכנע אותו. לא לתת לו הוראות אלא לנסות להגיע אתו להבנות.
בכל מה שקשור לשמירת תורה ומצוות – בכלל לא להתערב ולא לומר דבר (גם לא להפציר בו שיקום לתפילה). להשתדל שזה לא יצער אתכם, ובכל מקרה לא להראות שזה מצער אתכם – מפני שהוא מבין זאת כאילו אתם אוהבים אותו רק אם הוא מתנהג לפי טעמכם. צריך להתנהג אתו בכבוד בבחינת "זכותך לבחור את דרכך בחיים ואנחנו מכבדים זאת – איש באמונתו יחיה".

כמובן צריך להסביר לו שאתם מצפים להדדיות: כמו שאתם מכבדים את דרכו הוא יכבד אתכם, לא מפני שאתם כופים עליו אלא כביטוי להדדיות, מתוך כבוד כלפיכם הוא ימנע מחילול שבת בבית או מעישון סיגריות וכד'

באשר לפגיעה באחים הקטנים – כאן ודאי חייבים לשוחח אתו בצורה מכבדת אבל לצפות חד משמעית שיחדל, לא בגלל שזו דרישה שלכם אלא מפני שזו התנהגות לא הוגנת שלא מתאימה לו.

אם יש לו קשיים בלימודים, אם אתם מאוכזבים מההשקעה שלו – אין לבטא זאת כלפיו. הכי נכון – לעבוד על עצמכם כדי ליצור גישה יותר פתוחה כלפי הנושא. גם בלימודים צריך לכבד את האחריות שלו כלפי הלימודים ולא ללחוץ עליו.

חשוב שהוא ירגיש שאכפת ממנו ואוהבים אותו, זה צריך להעשות בדרך שמדברת אליו: לפנק אותו (כמובן במידה – לא להתחנף חלילה!) להכין לו מאכלים שהוא אוהב, לקנות לו דברים שהוא צריך עוד לפני שהוא מבקש זאת.
יש ליצור מצבים שיקרבו בין הבן והאבא (לבד, בלי אחים נוספים). למצוא תחומי פעילות משותפים: לשחק יחד כדור- סל או שחמט, ללכת יחד לים, לטיולים...
כמובן לשוחח אתו על נושאים שמענינים אותו, לגלות ענין (באמת!) בחיים שלו (גם אם זה מוזיקה וסרטים...).
ואחרי כל זאת – חייבים כמובן להתפלל!