איך מוצאים את האיזון בתכונות ומעשים ביומיום?

שלום וברכה.

לפני שניגש לשאלה, לא הבנתי לגמרי אם מדובר בבן או בבת, אני עונה בלשון נקבה אך מכוון גם לזכר אם זה המצב.

וואו, שאלה חשובה ויסודית. כולנו חונכנו על ערכים כמו עזרה לזולת וערבות הדדית, משתדלים לעזור ולתת מתי שאפשר. אך בחוץ אנחנו רואים שהמדדים להצלחה שונים לגמרי, הכיוון הוא יותר העצמה אישית ופיתוח עצמי. ולמען האמת, כל אחד צריך לדעת לשים לב, קודם כל, לעצמו. אז איך מוצאים את האיזון? שאלה נפלאה.

הכי פשוט שיש-

אם נפשט את השאלה נגיע למסקנה שבעצם מדובר בניסיון לברר - מדוע באתי לעולם? האם באתי בשביל אחרים או בשביל עצמי? והאמת היא שגם וגם. את החיים שלנו אנו חיים פעם אחת ואחרי זה נשארים דורות של צאצאים שחיים בזכותנו. ומצד שני לכולנו יש תחושה שאת החיים אנו חווים מנקודת המבט הבלעדית שלנו, תחושה שללא ספק עושה על כל אחד זום אין מוחלט.

אז אמרנו שגם וגם. ואם ככה האיזון נמצא כל עוד את חשה שיש גם וגם - גם נתינה וגם משמעות עצמית. אם את חשה שאחרי יום של התנדבות למשל, במקום להרגיש מלאה בסיפוק, את מרגישה חסרת משמעות- זה לא תקין. ויש מה לעשות כדי לשנות את המצב.

אז מה עושים?

כדי לשנות את המצב הקיים ישנם שלושה רבדים שבהם אפשר לפעול: מעשי, תודעתי וחברתי.

נניח שאת נקלעת לסיטואציה שבה את בוחרת לוותר על דעתך, או על מה שלדעתך מגיע לך, אך במקום להרגיש גבורה את מרגישה חולשה. זו דוגמא מצוינת למצב שבו את יודעת שלא חווית את מה שאת אמורה להרגיש במצב הזה. וכדי לא להגביר את התחושה של 'שק החבטות', בפעם הבאה לא תוותרי. כמובן, לא צריך להגיב בצורה קיצונית. אבל בהחלט אפשר לנסות להגיד מה את חושבת מתוך כבוד לזולת, אך בראש ובראשונה לעצמך.

התהליך התודעתי נוגע להבנה שבאמת יש משמעות למידות כמו ענווה וותרנות. אך, כפי שאמרנו, לא אם הן מוחקות אותך! אז מה עושים? את יכולה לנסות לבנות את התחושה שבה כן היית רוצה להרגיש. דמייני שמתרחשת סיטואציה שבה את עוזרת לחברה, זכרי את תחושת הביטול העצמי, ומשם נסי להתקדם לתחושות אחרות. למשל, תחושה של חסד, של טוב שממלא אותך, של חיבור עם החברה וכן הלאה. ותבדקי את עצמך האם התחושות האלה שאת מתרגלת רק בדמיון מצליחות לזלוג גם לחיי המעשה.

דבר אחרון, הפן החברתי הוא משמעותי ביותר במצב שאת מתארת. יכול להיות מצב שבו בחורה בעלת מידות טובות של חסד ונתינה נמצאת בחברה של בנות שעסוקות בעיקר בעצמן. במצב הזה גם אם שאר הבנות לא פוגעות בך, עצם ההתבטלות כלפיהן יכולה להיות מאוד מערערת. "הן עסוקות בעצמן, ואני גם עסוקה בהן", זו תחושה מאוד לא נעימה, ובצדק! במצב כזה הייתי ממליץ לך לנסות ליצור חברויות עם בנות בעלות מידות דומות לשלך, שבהן לכל אחת יש מקום. חבורה שבה כל אחת מביאה את עצמה בתורה ונותנת גם מקום מכובד לאחרות.

לפני סיכום אומר, שבדברים האלה יש תפקיד גדול מאוד לתפילה שמרוממת את הרצון. וגם חשוב לזכור שההתבטלות היחידה שתמיד תמיד מעלה אותנו היא ההתבטלות כלפי הקב"ה.

לסיכום,

כל מצב שבו וותרנות מבטלת אותך ועושה לך רע- הוא לא טוב וצריך להשתנות.

דבר ראשון כדאי לנתק מגע מהתנהגויות כאלה ולעמוד על שלך אם צריך. בהמשך את יכולה לתרגל מחשבות מעצימות על מצבים של עזרה ונתינה כדי לחוות אותם ממקום חיובי יותר.

ולבסוף, בחני בכנות את המעגלים החברתיים שלך ושאלי את עצמך- האם יש בהם מקום למידות של וותרנות או שזה בכלל לא השיח שקיים בהם.

הרבה הצלחה,

אסף, מוקד חברים מקשיבים