שאלה
שלום לכבוד הרב , אני מדריכה בבני עקיבא בסניף של עולים , אני מודעת לבעיות ההלכתיות בין בנים לבנות בחברה מעורבת , ולעומת זאת אני יודעת ששאלתי כמה אנשים ורבנים והם אמרו לי שההדרכה בשכונת מצוקה - היא טובה ואני אמשיך אך אף פעם לא פרטו לי במדוייק מהם הגבולות שאני צריכה לשים לעצמי בתור מדריכה לבנות ובנים גדולים בכיתות ט'-י',תמיד אמרו לי לשאול שאלת רב ופטרו אותי בזה שבעיקרון אני צריכה להמשיך, אך אני שואלת , מהם הגבולות שאני צריכה לשים לעצמי , שמצד אחד אני צריכה לקשור קשר עם כל חניך וחניך , קשר אישי , שבשבילו הם באים , שיהיה להם מישהו שמקשיב להם ותומך בהם ומצד שני לגבי הרי "אין אפוטרופוס לעריות"?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
בבני עקיבא ישנם 2 מצבים בהתאם למציאות של הסניף.
יש מצב של לכתחילה שאליו צריך לשאוף שיהיה מדריך לבנים ומדריכה לבנות.
ויש מצב של בדיעבד שאי אפשר וכ"ו וכ"ו אז יש לך לשמור באופן ברור ומוחלט על גבולות.
מהם הגבולות?
מה שההלכה הגדירה ומה שהשכל וההגיון מחייב.
1)לשמור על אווירה של עשיה חיובית ,להיות עסוקים במלאכה -מלאכת החינוך.
2)להתרחק ממצבים של יחוד .
3)להתרחק מאפשרויות של קירבה נפשית אישית וגופנית.
אלה הם עקרונות .אך יש לך תמיד להתייעץ עם רב על כל מקרה ומקרה שאינו דומה לחבירו כי אין אפוטרופוס לעריות.
והשם יהיה בעזרך.
בהצלחה,
עוזיאל