גאווה מתוך רצון להרגיש טובה ושווה- מה לעשות?

שלום הודיה יקרה.

תודה שפנית אלינו, מקווה לתת לך מעט מענה בע"ה.

אני קוראת את השאלה שלך ומתרגשת. מעריכה את המודעות והרצון האמתי שלך להיות עם מבט פנימה ועצמיות. מעריכה את הרגישות שלך לאחר.

אני עצמי

החיכוך מול החברה בכל זמן בחיים מעלה בנו עימותים ותהיות עם עצמנו. יש לנו בקשה פנימית ייחודית להיות עם עצמיות. להכיר בערך עצמנו מבפנים. לדעת את הטוב ואת הכוחות שה' שם בנו, להיות עם אמון ואהבה כלפי עצמנו. כשאנו כאלה, אנחנו יכולים להרגיש ממש את המשפט המדהים שכתבת- "שווה זה בכלל בפנים". אנחנו נקבל את הכבוד והערכה שלנו מבפנים ולא נחפש אחריה באופן תמידי מהחוץ.

קודם כל, חשוב לי לומר שהעבודה הזאת מלווה את האדם כל החיים. נכון, היא תופסת חלק נכבד במחשבה ובלב בזמן של הבנייה העצמית- בשלבי התיכון ועוד לאחריו. עם זה, אחרי שבנינו את הבסיס של האישיות שלנו, יש עבודה ותהליך מתמיד של חיבור פנימה. תהליך של עליות וירידות, של התבררות טובה ובונה.

לכן, חשוב שאם זה יתפוס אותנו אחרי שכבר הרגשנו בעבר ש'עבדנו על זה וסיימנו עם זה' שלא ניבהל. ההפך, הנפש רוצה לעלות מדרגה, להיות עם חיבור יותר עמוק פנימה וזה מדהים.

תתני לעצמך להרגיש את זה, שאת במקום גבוה יותר, שהנפש דורשת עוד חיבור וקרבה פנימיים וזה משמח ומדהים. נכון, לפעמים עליית מדרגה דורשת מאמץ ובאה עם תחושת קושי ואתגר אבל צריך לזכור את השורש הטוב ולשמוח בו. תעריכי אותך על זה.

הכח של חברה

שלמה המלך כותב "טובים השניים מן האחד".

הכח של החברה הוא גדול, היכולות ביחד גדולות יותר וגם בין שתי חברות כח ההשפעה הוא גדול.

בבנייה האישית, בכח לחזק, לעודד, לתת חיבוק ולהגיד לשנייה כמה היא טובה.

איך נדע מתי זה טוב ומתי זה לא?

אם אני מרגישה שהצורך הזה מהחברה בא בגלל חוסר שיש בי אל עצמי. אם אני מרגישה שהערכה שלי והכבוד שאני מקבלת הוא לא מעצמי. אם אני מרגישה שאני מחפשת אחרי זה תדיר. שם, זה לא טוב. אני חושבת שצריך בזה המון הקשבה פנימית בתוך הזרימה של היומיום.

אני טובה= גאווה?

החיים בחברה מביאים אותנו להשוואות, אני יותר טובה או שהיא ולפעמים לתחרות פנימית, סיטואציות מורכבות שלפעמים מביאות אותנו לקנאה או גאווה ולחיפוש ערך עצמי מהאחר.

אז קודם כל, הקב"ה ברא אותנו דווקא כאן, בני אדם בעולם הזה, בני אדם שלומדים, שטועים ומתקנים וטועים, שנופלים וקמים. זה הכי אנושי ולגיטימי להתמודד עם רגשות כאלה. אנחנו פה כדי לתקן.

בנוסף לזה, כשאנחנו מבינים את הערך האמתי של האני הפנימי שבי אז משהו נהיה שליוו יותר מול הרגשות הקשות. למה? כי יש הבנה אמתית שאני ברוך ה' טובה במשהו מסוים ואחרת טובה במשהו אחר. לדוגמא, אני חכמה יותר, שמחה בטבעי יותר ולחברה מסוימת, יש לב רחב ונדיב בפשטות. ההבנה הזאת וההבנה שזה לא גורע ממני אם אין בי את מה שיש לה, היא מדהימה. היא מדהימה כי אז אני שמחה במה שיש לי, אני מעריכה את מה שאצל החברה ולומדת מהתכונה הזאת ולא רק זה, אלא, אני גם מפסיקה להתעמת עם התחושות הקשות של קנאה, גאווה וחיפוש כבוד.

וכאן, אני רוצה להתייחס למקרה שקרה לך וסיפרת עליו.

אני חושבת שאין בעיה לשתף חברות בציון טוב שקיבלת, גם אם הן קיבלו נמוך. כמובן, יש לעשות את זה ברגישות. למה אין בעיה? כי אם אמרנו שכשאני שמחה במה שאני ומבינה שמה שהאחר טוב ממני זה לא גורע ממני, אז אין בעיה לספר.

השאלה שאני צריכה לשאול את עצמי לפני שאני מספרת להן דבר כזה, היא, מהיכן זה מגיע לי?

מהצורך שיתנו לי כבוד? מהצורך להיות מעליהם- 'אני הצלחתי ואתן לא' או סתם, שיתוף פשוט, כנה ורגיש. בו, הן שמחות בשבילך ואת משתתפת איתן בבאסה שלהן.

אני רוצה לסכם את עיקרי הנקודות שדיברתי עליהן:

1. הקב"ה אוהב אותך וברא אותך אדם מלכתחילה. אדם עם לפעמים טעויות ונפילות, אדם עם כוחות ורצונות, אדם טוב. חשוב לזכור את זה, גם אם עשינו משהו שהוא לא נכון, זה אנושי, זה הגיוני. אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם ברצון ה'. ה' אוהב אותנו אהבה גדולה ומוליך אותנו לאט לאט בדרכים כדי שנבנה את עצמנו ונצמח כל הזמן.

2. נפלתי, טעיתי, הרגשתי שאני לא מספיק מחוברת לעצמי, אדרבה! הנפש רוצה לעלות מדרגה, הלב רוצה חיבור עמוק יותר. הלב רוצה יותר להתקרב לה', להיות גדול יותר.

3. הקב"ה ברא אותי עם כל מה התכונות והיכולות שנצרכות כדי שאוכל לממש את התפקיד שיועד לי בעולם. מי שאני ומה שיש בי זה מדוייק מה' ממש.

עם זה, הקב"ה ברא כך כל אדם ולכן, החברות, המשפחה או כל אדם אחר יהיה עם כוחות ויכולות שונות מזה של השני. אני צריכה לשמוח במה שיש בי באמת ולהבין שזה הכי טוב לי ועם זה, להבין שהטוב שאצל האחר, לא מפחית מהטוב שבי. (ויותר מזה, אני יכולה גם ללמוד ממנו וככה להיות בעצמי טובה וגדולה יותר).

ממליצה לך,

- לשבת עם עצמך, לחשוב ולכתוב מהן התכונות הטובות שבך, חוזקות שלך, יכולות וכישורים (לפעמים זה עוזר ללמוד את זה ממבט על המעשים שלנו).

אפשר בסוף כל יום לשבת עם פנקס ולכתוב 5 מעשים טובים שעשיתי היום, 5 נקודות אור שבי ששמתי לב אליהן היום ואני שמחה בהם. עם זה, לכתוב 2-3 דברים שאני שמחה שיש אותן אצל החברה. שמחה לא של קנאה אלא של לימוד. איזה כיף שיש לי חברה כזאת, אני רוצה ללמוד ממנה את זה.

לפעמים טוב לכתוב לנו 10 תכונות בולטות שבנו ולשנן אותן בפה, בקול(שאשמע) מול המראה. זה מחזק מאד.

- בנוסף, חושבת שלדבר עם ה' ולהתפלל אליו זה תמיד טוב ומחבר אותנו אל עצמנו. לפנות אל ה' ולהודות לו על מה ששם בך, לשתף אותו על הרצון הכנה להאמין בעצמך, לשמוח בעצמך. להתפלל אליו שיעזור לך בכך, שתרגישי אותו איתך בתהליך הזה.

- כשקורים לך דברים שקשה לך איתם, תזכירי לעצמך שזה לא אומר שאת לא טובה, זה אומר שאת בן אדם ולאט לאט את מתלמדת. תזכירי לעצמך כמה ה' אוהב אותך! את יקרה לו, את הבת שלו. תנהגי בחמלה כלפי עצמך.

יקרה, את טובה ושווה המון המון, אני בטוחה.

ברכת ה' עלייך,

יהודית