שאלה
בס"ד
ה' עימכם! שלום לכבוד הרב.
ראשית אבקש שהשאלה אינה תפורסם באתר, אלא אם הרב רואה בכך צורך.
מאז ומתמיד גדלתי וחונכתי על ערכים של התנדבות, עזרה לזולת, תמיכה הדדית, גמילות חסדים. לכן, כשבגרתי, היה נראה לי טבעי לחלוטין להתנדב. בעת עליתי לתיכון (היום אני בן 18), נכנסה תכנית המעניקה "תעודת בגרות חברתית" לתלמידים בתחום החברתי. היה צורך לספור שעות.
שעות רבות התנדבתי מתוך תחושת קידוש ד', חשבתי שכשרואים אדם עם כיפה מתנדב ותורם - זה מקדש את שמו של הקב"ה. לא כתבתי שעות רבות לשם תעודת הבגרות.
השנה, כשגיליתי ששעות רבות כתובות חסרות לי, החל מעין 'מרוץ' מטורף אחר שעות. לצערי, שכחתי את המטרה האמיתית - תרומה לזולת ועזרה לחלש - ורדפתי אחרי השעות בקצב.
זו שאלתי הראשונה - האם זה היה בסדר???
בהמשך, בית ספרי החליט להגיש אותי למועמדות לאות מסוים, חשוב מאוד, בתחום ההתנדבות. לפני ימים מספר הודיעו לי שב"ה זכיתי.
שאלתי היא האם מותר לי לקבל את הפרס? אני לא רוצה חלילה טיפה של גאווה, ואני באמת מתכוון לרוב שהכל לשם שמים ב"ה. בנוסף, אני לא רוצה שחלילה הכבוד הנ"ל יגרע משכר המצווה.
ובכלל, הרב, כיצד אפשר להימנע מכבוד? כיצד לצמצם את הגאווה?
בנוסף, במידה ואכן מותר לי לקבל את הפרס ( יראה מוזר אם אסרב, אולם הכל לשם שמיים כאמור ) - מותר לי, כבן עדות המזרח, להגיע בע'ה בלי נדר עם ציציות גלויות, על מנת שתיבלוט אמונתי מעבר לכיפה (כפי שידוע לי, בן עדות המזרח צריך ללכת עם ציציות מכוסות בתוך המכנס - כך אני נוהג היום ב"ה)?
אודה לתשובתך הרב.
בתודה ובברכת חודש טוב ומבורך ושבת שלום ומבורכת מלאים בבשורות טובות, בישועות ובהצלחות, בבריאות ובגאולה שלמה לנו ולכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם בע'ה, אמן!
השואל.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הקדמה:
אני רואה צורך רב בכך שהשאלה תפורסם - מפני שבדברים שאתה מעלה עסוקים עוד צעירים רבים.
לתשובה:
בכל מה שקשור לתעודות וציונים יש משהו מוחצן, משהו שפוגם בכוונה הטהורה שלנו. אפשר לומר שאנחנו לומדים גמרא ותנ"ך לשם שמים ולא לשם ציון ובכל זאת...
הסיבה היא שההתקדמות המעשית שלנו בחיים תלויה בלימודים גבוהים והשגת מקצוע, ומחייבת את התנאים הללו. לכן אין כל דופי להגיע להשגים רשומים בדרך ישרה והגונה.
אם מציעים לך פרס - אתה צריך לכבד את מי שמעניק לך את הפרס ולקבל אותו בשמחה. תשמח במה שמשבחים אותך ותאסוף מכך כוח להמשיך ולעשות טוב.
ענווה איננה להתחמק מדברים טובים שיש בנו או שמציעים לנו מתוך הערכה. ענווה היא לומר לעצמך שלמרות כל השבחים והפרסים, אתה כמו כולם ולא שווה יותר מאף אחד.
צריך להזהר מאוד מענווה מזוייפת - מעשים שמקרינים ענווה כלפי חוץ אבל מעוררים בנו גאווה על כך שאנחנו כל כך צנועים...
לכן ההדרכה לך היא: תהיה אמיתי. תהיה מי שאתה ותקבל את עצמך בהערכה אבל לא בהתנשאות.
גם בקבלת הפרס - תופיע כפי שאתה, אל תלבש ציצית ואל תראה אחרת ממה שאתה רגיל להראות.
אתה מספר שקידוש ד' הוא חלק מהטבעיות שלך - אשריך!
טבעיות זו תבוא לידי ביטוי בכל מקום שאתה נמצא ועושה - גם בטקס קבלת הפרס.
ברכותי!