שאלה
אם אדם נמצא במדבר על סף מוות מה עדיף לו לאכול: בשר אדם או בשר חזיר?
תשובה
בס"ד
אני מקווה שלא תגיע למציאות הזו כל ימיך. ואני לא כל כך מבין למה אתה מעסיק את ראשך בשאלות כאלו. בכל מקרה תאכל מה שיותר בריא לך ויכול להשיב את נפשך. סוף סוף ברגעים כאלו שמדובר בסכנת מוות - הדבר החשוב ביותר הוא לא להעסק בשאלות הללו אלא להתעסק בהצלת חייך.
אם מדובר במצב שבו אתה רגוע וזמנך בידיך להחליט ולשקול מה עדיף? לכאורה יש כאן שאלה לא פשוטה. הרי איסור אכילת בשר אדם לא מוזכר בתורה ואילו איסור אכילת חזיר מוזכר.
אעפ"כ אני חושב שאכילת בשר אדם הי כל כך נתעבת וחמורה שלא הוזכרה בתורה כלל מחמת היותה תועבה. ומצינו בתורה כמה פעמים שהיא מתיחסת למוסרו הטבעי של האדם כהנחת יסוד בהדרכותיה. למשל באמירה בספר דברים (פרק יב פסוק לא) "לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהיהם".
על זה כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים - חלק ג פרק מז שמהפסוק הזה למדים "הקדמה גדולה - לא תסור משכלך". זאת אומרת שהתורה שאומרת לנו ראו הוכחה משכלכם שעובדי עבודה זרה הם גרועים. "כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהיהם". ואולי זה דוקא הוכחה שהם טובים? אולי יש להם מסירות נפש?
מכאן לומד הרמב"ם את ההוכחה שלו שהתורה נותנת הקדמה גדולה – "לא תסור משכלך". ואם הנפש של בני אדם סולדת מזה – זה אסור.
יש לדברי הרמב"ם גם יסוד הלכתי והוא "לא תשקצו את נפשותיכם" שאסור לאדם לאכול דבר משוקץ שנפשו מואסת בה.
לכן האיסור ההלכתי הוא שווה בשניהם. והמכריע לדעתי הוא השיקוץ והתיעוב שאסור.