שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב!!
תודה מראש על הקדשת הזמן והמענה על התשובה!!
(אני מתארת לעצמי כמה אהבה לעמ"י צריכה להיות בשביל להתמסר לזה! וזה ממש לא מובן מעליו..תודה מראש!)
רציתי לשאול..או יותר נכון לשמוע את דעתך..=]
אני בת 19 וחצי- ב"ה מסיימת עוד ימים בודדים את שנת השירות הלאומי..
וכבר בתחילת שנה קבלתי הצעת שידוכים ממורה בתתיכון שאני עושה בו שנת שירות.. בהתחלה "המיועד ואני" נפגשנו והכול- ואז ישבתי וחשבתי עם עצמי והבנתי שזה עדיין לא זה..אני עדיין לא מוכנה לזה,ולא יודעת מה זה..
ככה הימים חלפו,תקופות עברו..ולפני איזה חודשים קבלתי הצעה-
והפעם לא סרבתי לה..הרגשתי יותר מוכנה,ובאמת התפללתי שזה כבר יגיע..
בסופו של דבר הוא זה שחתך.
יש לציין שמסביבי לחלק גדול מהבנות בשירות יש חברים- שהם בעז"ה מתכוונים להתחתן בקרוב..
ורציתי לשאול-
איך אני יודעת אם אני מוכנה?
אני באמת רוצה בעז"ה למצוא את מי שנוכל ביחד למלא את הייעוד שלנו,
אני באמת באמת רוצה בעז"ה להיות אמא צעירה ולזכות לחנך ילדים באהבהת הארץ, וללמדם חיי קדושה, ובעז"ה שיהיו תלמדי חכמים וצדיקים!
אני באמת רוצה- כמה שיותר לעזור לבניין בית המקדש, ולישוב א"י השלמה!
ואני באמת מבקשת בכול הזדמנות מהקב"ה שישלח אותו במהרה..
ואני לא יודעת אם אני מוכנה- אם זה הזמן?
אם לא עדיף להפסיק את התפילות בנתיים, ללמוד,לגמור תואר- ורק אז באמת לחשוב על זה..
איך יודעים אם מוכנים?
(נראלי אני קצת חווששת כי אני בת יחידה, למשפחה חד הורית...
ובעז"ה בעלי- יהיה "הגבר" הראשון שאני יחייה איתו)
ועוד שאלה-
האם אפשר לדבר ולהתפלל אל ה' על דבר מסויים (כמו זיווג,הצלחה) הרבה פעמים? (כלומר כל יום וכו') או מספיק פעם אחת...?
ואולי שאלה קצת תמוה- מתי להפסיק לקרצץ "ולשגע" את אבא'לה שבשמיים?!
ת-ו-ד-ה רבה רבה!!!
ה' ישלם שכרך!!!!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אשיב מהסוף (יותר פשוט...): לאבינו שבשמים יש סבלנות ללא סוף. לכן הבעיות בתפילות הן שלנו לא שלו.
כאשר אנחנו מתפללים עלינו לבדוק מה התפילה מחוללת בלבנו ובנשמתנו.
אם יש רצון עמוק לזיווג הגון, לבנות בית שיש בו אהבת תורה ויראת שמים, כל זה כדי לעבוד את ד' באהבה ושמחה, אם זה באמת חשוב ומעסיק - אין כל סיבה שהדבר לא יבוא לידי ביטוי בתפילה - אפילו שלש פעמים ביום.
אבל אם מישהו חושבים על השגים בחיים כמו תואר וקריירה, ולתוך זה נכנסת גם משפחה מוצלחת, הבעיה אינה התפילה, אלא הרצונותו והשאיפות האגוצנטריות של אדם כזה.
באשר לבשלות לנישואים, כאן צריך ללכת אחרי הלב (לפי מה שאת מתארת בשאלה, כך גם עשית עד כה).
אל תמנעי עצמך מלפגוש בחורים. במפגשים הראשונים אל תחשבי תיכף: "האם אני מתחתנת אתו? כן או לא?" אלא במושגים של הכרות "נחמד לי אתו; הוא בחור רגיש וסבלני, הוא מעניין אותי..."
אחרי שלש - ארבע פגישות (פחות או יותר) תתחילי מפעם לפעם, אט אט, לחשוב יותר על: "חתונה - משפחה - ילדים..." תקשיבי ללב שלך ותראי אם את מתרגשת, אם יש אפשרות שעם הבחור הזה תגיעי ל-'חתונה - משפחה - ילדים'?
הכל צריך להעשות בהדרגה ובלי מתח - בצורה כזאת האופי האנושי והנשי שבך יעורר אותך באפן טבעי לרצות להתחתן - הדברים יבואו מעצמם.