קשה לי להתמיד בברכות. איך לעשות זאת בשמחה ולא "בכוח"?

שלום לך!

החוויות שאת מתארת בשאלה נשמעות בהחלט לא קלות. זה קורה לרבים מאתנו שאנחנו מאבדים מהרצון לעשות משהו שהיינו עושים בצורה עקבית, ובעצם מתחילים לפקפק בו, ובמרבית המקרים הדברים מתחילים להסתדר בסופו של דבר.

בשאלה שלך את מתארת קושי עם הברכות, וזו הזדמנות נהדרת לחזור להתחלה.

למה בכלל מברכים?

העניין של הברכה הוא תודה.

להודות על הסיטואציה, על מה שקיבלתי, על מה שאני רואה, על מה שאני חווה ומרגישה.

מברכים על כל הדברים.

אנחנו מברכים על מאכלים, מברכים על מראות יפים, מברכים על אירועים טובים שקרו, ואפילו מברכים על דברים רעים (ברוך דיין האמת), מתוך אמירה שאנחנו צריכים תמיד להגיד תודה, על הטובה ועל הרעה.

כשאנחנו מברכים , אנחנו הופכים את הדבר שעליו בירכנו ליותר משמעותי. נגיד, אדם שאוכל תפוח, אוכל, ושובע ,אך כאשר מברך עליו ומוקיר תודה, גם לתפוח יש משמעות והשובע הוא גם פנימי.

כתבת בשאלה שלך שאת מרגישה עושה את זה בכוח.

אתחיל ואומר שלא כדאי לעשות דברים בכוח. כאשר אנחנו פועלים בצורה הזאת אנחנו מקשים על עצמנו והתוצאות לא בהכרח יהיו לשביעות רצוננו.

איך תוכלי לעזור לעצמך לרצות לברך

• נסי לחשוב מה גורם לך לעשות דברים גם אם את לא רוצה, ולמה את עדיין עושה אותם.

אפשר לקחת לדוגמא את העבודה/לימודים. לא תמיד אנחנו נהנים ללכת לעבודה ומעדיפים להישאר במיטה. אבל אנחנו יודעים שאם לא נלך לא יהיה מי שישלם את החשבונות ונקשה על אורח החיים שלנו. מה שחשוב לשמר זה את ההתמדה שלנו. כאשר אנחנו עושים זאת אנחנו הופכים את מושא ההתמדה שלנו לחשוב בשבילנו, וככה אנחנו גם נרצה להמשיך לפעול בדרך הזאת וניתן את כל כולנו.

• מה היה הגורם לירידה ברצון לברך? והאם העניין הוא רק הברכה או הדת כולה?

אולי יש חלק בברכה שאת לא מרגישה שלמה איתו, את יכולה לקחת אותו, ללמוד אותו, ולהבין דווקא למה החלק הזה חשוב כל כך שהוא חלק מהברכה.

הירידה הזאת ברצון לברך יכולה גם להתבטא כהרהור בדת עצמה,

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מתחילים לתהות אם אנחנו במקום הנכון, שאנחנו רוצים לעשות עם עצמנו חשבון נפש ולדעת לאן לכוון עכשיו. ולהרהר זה חלק מהתהליך הארוך הזה של לגלות את עצמך. יהיו דברים בדרך שיותר תאהבי וחלק שפחות, אבל עצם זה שיצאת מאזור הנוחות שלך מקדם אותך.

פנייה מחזקת

יש אנשים שתמיד יכולים לעזור לך בדרך, את יכולה לפנות למשפחה ולחברים ולשתף אותם בחששות שלך, והם ידעו לתת לך את המענה האישי והחברתי בצורה טובה יותר, מפני שהם כבר מכירים אותך.

אפשר לפנות לרב או לרבנית המקומית והם יוכלו לתת לך מענה יותר מקצועי ויותר בעל ניסיון, יכול להיות שהם פגשו אנשים שהרגישו באותו מצב כמו שלך ויוכלו לתת לך עצות או אפילו מידע חדש.

ולסיכום: את הפנייה החשובה ביותר את יכולה להפנות לעצמך. תזכרי מה החוזקות שלך ותיישמי אותם בקשיים, כשקשה לך לברך, תנסי להיזכר למה התחלת לעשות זאת מלכתחילה, מה היה המניע?.

אל תפחדי לקחת יום לנקות את הראש ולפנק את עצמך, זה יגרום לך לסדר בדברים.

ולכל שאלה את מוזמנת לפנות עלינו באתר או במוקד הטלפוני 8298*.

בהצלחה!

תהילה