ברורים על קריעת ים סוף

בס"ד
שלום רב,

הפסוקים האחרונים בתאור קריעת ים סוף (שמות פרק יד) מסכמים את כל הפלאים שהיו שם:

(כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם:
(ל) ויושע ד´ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים:

סיכום זה נעשה לקראת הפסוק האחרון שמתאר את גודל האמונה שאליה הגיע עם ישראל. בשני הפסוקים מסבירים מדוע הארוע הזה הביא לאמונה כל כך גדולה:

(לא) וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ד´ במצרים וייראו העם את ד´ ויאמינו בד´ ובמשה עבדו: פ

אחד מהמרכיבים של הפלא היה שהמים לא סתם התרחקו מהמקום (כמו בשעת שפל). המים נעמדו כמו חומה - זו תופעה שאין לה שום הסבר טבעי.

הישועה היתה מידי מצרים שרדפו אחריהם.

מי אמר שהמצרים נפלטו לצד השני? ה´ סחף אותם בכוונה אל המקום שישראל היו שם, כדי שישראל ידעו שהמצרים טבעו בים.

ישראל פחדו מפרעה ומהצבא שלו. גם אם הפעם הם נמלטו ממנו, הם מפחדים שהוא עוד ירדוף אחריהם וישיג אותם. רק כאשר הם ראו שכל צבאו טבע בים - הם נרגעו מהפחד והתעוררה בהם הודיה גדולה לד´ - הודיה שמתבטאת בשירת הים.

גם לפני כן הם האמינו אבל האמינו פחות. האמת היא שגם אחרי קריעת ים סוף, עוד עלו ארועים של חוסר אמונה (מרה; המתאוננים) אבל הם היו מעטים יחסית.