בעלי פוגע בי. מה לעשות?

בס"ד

אני קורא מכתבך ובוכה בליבי. האמנם?

אני בטוח שיש לו הרבה סיבות להתנהג בגסות לקלל לגדף ולומר דברים משפילים. בטח המרק היה חם מידי והאורז חריף מידי.
אבל אני בטוח שאם הוא היה חושב קצת הוא היה מוצא הרבה יותר סיבות להאיר פנים ולשמוח.

הרי את אשתו!
את אהבת חייו.
את חלק ממנו.

מה קרה?

אם הוא היה מדבר בנחת ולא בעצב ורוגז - זה היה עושה לו טוב, הרבה יותר משזה היה עושה לך טוב בחיים.

הוא צריך לדעת שכאשר הוא "מתנהג בגסות, מקלל ומגדף ואומר דברים משפילים" (כפי שכתבת במכתבך) הוא מזיק לעצמו.
יכול להיות שבאותו רגע הוא מרגיש "מורה ומחנך גדול". אבל אחר כך הוא מרגיש "איכס" שלא נגמר.

אם הוא רק היה שם לב למה שקורה איתו הוא אולי היה עוצר.
רק רגע אחד של תשומת לב.

אם הוא היה עוצר לרגע וחושב: האם אני רוצה שכל חיי עם אשתי יעברו עלי כך. בגסות, קללות, גידופים והשפלות?
הוא היה אומר: בודאי שלא!

האם כשהוא התחתן איתך הוא העלה בדעתו שהוא יתנהג אליך בגסות, קללות, גידופים והשפלות?

האם לאשתו של השכן שלך הוא היה מדבר בצורה שכזו?

בודאי שלא!

מה קרה?
למה הוא מדבר אליך כך?

את הדברים הללו הוא צריך לקרוא בעצמו. אבל את שואלת ואני כותב לך איך הוא צריך להתנהג.

--------

כל האמור לעיל - אמור בעיקר אליו. אבל גם לך יש לי כמה עצות.
אל תגררי אחריו.
"מענה רך - ישיב חמה"

חיוך אחד שלך שיבוא כתגובה להתנהגתו - לא רק ימיס את ליבו. הוא יגרום לו נקיפות מצפון יותר מכל תשובה שלך קשה או רכה.

תגידי לו: אפשר לתקן!
אימרי לו: גם אני מוכנה לתקן.
אני לא רוצה לחנך אותך, אבל קשה לך.

-------

בענין שאלתך על היחס שתתיחסי אליו - את לא שפחה שבוית חרב. אבל אל תגררי את המחלוקות לחדר ההוא. לפחות שם אתם יחד. לא למענו. למענכם.

הוא חייב לדעת שגם אם הוא עדיין לא הצליח להרגיע את עצמו. הוא חייב לפייס אותך,
להאיר אותך.
להבטיח לך נסיון.
להבטיח לך אהבה וכד'.

רק מתוך אהבה אפשר להגיע לקשר ממשי אמיתי. לא מתוך כעס ומרירות. רק "עם הארץ מכה ו,,,,"

כך כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט/ב
"תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים".


----

ה' איתך.