קשה לי לשלוט בכעס שלי מול המשפחה

שואלת יקרה שלום!

דעי לך שהתרגשתי מאוד לקרוא את השאלה שלך. לקרוא את הרגישות שלך, את הטוב והישרות הפנימיים שלך הקוראים לך לחזור למידה המתוקנת.

בואי ננסה להתבונן מעט פנימה.

הקורונה מזמנת לכולנו מפגש בלתי אמצעי עם בני המשפחה שלנו. ממצב בו היינו רגילים להתראות בשבתות בעיקר או בערבים בלבד, הפכנו לקשורים בקשר הדוק מאוד אחד לשני. מצב כזה מטבעו מציף הרבה התמודדויות שהיו קיימות שם תמיד אך פתאם עורך מעין ZOOM IN ומגביר את ההתמודדיות הללו מאוד.

לכן אני מציעה לך קודם כל להפנים שזוהי תקופה, אמנם לא קצרה, אבל כבכל תקופה, היא תעבור והחיים ישובו אט אט למסלולם.

שנית, אני מציעה לנצל את המצב הזה להתבוננות פנימית. הרבה פעמים ההתנהגות של המשפחה שלנו מציפה בנו דברים שמפריעים לנו פנימה, וזו יכולה להיות דווקא הזדמנות לשינוי.

את מוזמנת לשאול את עצמך- מה מפריע לי בהתנהגות שלה? מה בדיוק בהתנהגות שלה מביא אותי לידי כעס?

איך אני מתנהגת בסיטואציות כאלה? האם זהו שיקוף של משהו שמפריע לי ואולי בעצם קיים בי?

בכלל זוהי הזדמנות לבחון את כל מערכת היחסים המשפחתית שלך, מה במפגש מול אחותי גורם לי דווקא לתחושות האלה? או אולי מה במפגש מול ההורים שלי?

או מה דווקא בעובדה שאחותי מתייחסת אלי לא בכבוד מעורר בי את התחושות הללו?

נסי להתבונן מעט פנימה ולהעמיק את מקורן של התחושות הללו, לחוש למה הן קורות דווקא בסיטואציות אלה ובמפגשים אלה, ולראות איזה עבודה פנימית הן מזמנות לך.

אם מלאכת החשיבה הזו קשה לך בעל פה, אני מציעה בחום לכתוב. קחי לעצמך זמן רגוע, שבי מול נוף יפה או במקום שקט, ונסי לכתוב לעצמך את התשובות לשאלות הללו. נסי לשאול את עצמך בכנות את השאלות הללו ולא לפחד לענות עליהן.

באשר לעבודה הפנימית-

בכל סיטואציה בחיים אנו בוחרות האם לשרוד או לגדול. גם כאן יקירה, את יכולה לבחור לשרוד את הסיטואציה הזו, אולם אני רוצה להציע לך לגדול מהסיטואציה.

לבחון את המציאות בעיניים פקוחות ולשאול כיצד אני גדלה מהמצב שנקרה בדרכי? מה ה' מאותת לי בדרכו שלו במצב הזה שנוצר עכשיו?

הסתכלות כזו מאפשרת לך עבודה פנימית שתשתלם אחר כך לכל החיים. לכן אני מציעה לך דווקא לנסות ולראות כיצד אחרי ההתבוננות שערכת והבנת מה מקור התחושות האלה, אני מציעה לך לנסות ולסגל לך סבלנות. סבלנות בזמן ההתבוננות על סיטואציה. סבלנות שתאפשר לך לסגל לך יכולת להסתכל על הסביבה שלך בעין טובה. אלו נשמעות מילים גבוהות נורא, אבל זו עבודה יומיומית שאט אט גם מניבה תוצאות.

כיצד עושים זאת?

הכעס בד"כ נובע מתחושה קשה מאוד של חוסר שליטה. כאשר אנו חווים סיטואציה שאנחנו לא שולטים בה או לחילופין יש משהו שלא מוצא חן בעינינו, אנו כועסים. כלומר אם נבחן את המציאות סביבנו בעין ביקורתית שבוחנת ומדקדקת כל דבר, נוביל את עצמנו מהר מאוד לכעוס.

לכן, אנו מאמנים את עצמנו (ממש כך) על כל דבר במציאות לראות דבר טוב אחד. כאת נמצאת בסיטואציה משפחתית שלא נעימה לך, ישר כשהביקורת עולה או התחושה הפנימית הזו של הלהט, תשאלי את עצמך, איזה דבר טוב יש באחות שלי? איזה תכונה או איזה רצון טוב יש באמא שלי? האם יש מניע טוב כלשהו שאני רואה בהתנהגות שלהם הספיציפית על אף שהיא מכעיסה אותי?

אנחנו מנסות בעצם לייצר מין מנגנון "נשימה" לביקורת שלנו. הביקורת במוח עובדת מהר מאוד ומולידה כעס, לכן אנחנו אומרות לה להמתין קצת. כל פעם שקורית סיטואציה שמכעיסה אותי, אני סופרת 4 נשימות ארוכות ובו זמנית שואלת את עצמי מה הדבר הטוב שיש באחות/אבא/אמא שלי?

בצורה כזו, הביקורת או התחושה של איבוד שליטה שעד כה תפסה מימדים עצומים פתאם מתקטנת לה והולכת לפינת החדר, כי עכשיו הביקורת החיובית והעין הטובה שלי הם מה שתפסו את מקומה בחדר.

וכדי ממש להתחיל ולאמץ את העין הטובה הזו, אני מציעה לך לרכוש לך פנקס קטן ולכתוב בו בכל לילה 3 דברים טובים שקרו היום, זה יכול להיות דברים טובים שקרו לך, לאנשים מסביב, דברים טובים שיצא לך לראות, תכונה טובה שפגשת בבן אדם שסביבך או אדם מעניין שפגשת.

את תראי כמה מהר המוח שלנו נהיה מאומן בפיתוח השריר הזה.

ומה עוד?

כעס הרבה פעמים מבטא עוצמה פנימית. הרמב"ם מדבר הרבה על דרך האמצע, כאשר בצד אחד נמצא כעס ובצד השני נמצאים כוחות עצומים. כעס מבטא הרבה חיות, הרבה אש גדולה של רצונות טובים, של עוצמות חיים. כשאנו מבינים מהו הצד השני של הכעס, יש ביכולתינו לקחת את התחושה החזקה הזו של הרצון לפוצץ את העולם או לשרוף הכל, ועם התחושה הזו לבנות עולם או ליצור דברים. לכן, אני מציעה לך בחום למצוא לך מקומות בהם את משחררת את האנרגיות האדירות שנמצאות בתוכך. ספורט, ריצה, ריקוד או אופניים יכולים להיות נהדרים. גם תחומים כמו התנדבויות או עשייה בסניף, ואפילו לימוד כלי נגינה או לצייר יכול מאוד לעזור.

אני מציעה לך לנסות במקרים בהם את מזהה את הכעס הולך ומתחיל לעלות לו במעלה הבטן, ללכת ולהירגע בנגינה, במוזיקה- שיר טוב, בריצה או בריקוד, בזומבה, בכתיבה של "מה אני מרגישה עכשיו", ביציאה לנוף יפה או אפילו בהתנדבות. מקומות כאלה "משכיחים" מאיתנו את הכעס ומאפשרים לנו לנכוח בעולם כשכל האנרגיה הגדולה שלנו באה לידי ביטוי כולה.

ומה לסיום?

בכל זאת, כולנו צריכים מדי פעם גם רגעי התאווררות. ממליצה לך מדי פעם לנסוע לדודים לשבת או לחברה, או אפילו לצאת לטייל עם חברות לכמה ימים. בסך הכל המציאות הזו שנכפתה על כולנו של סגר ארוך ומתמשך איננה טבעית, אבל אני בטוחה שבעבודה פנימית שלך עוד תוכלי להפוך את החיבור שלך לאחותך לחזק יותר וטוב יותר.

מוזמנת לעדכן אותנו או לכתוב שוב בכל עת,

אני מאמינה בך מאוד.

נעה

(28)