יש לי הרגשה שבנות הן דבר 'נלווה' ביהדות.. איך יכול להיות?

תהילה יקרה, שלום.

ראשית, איזה כיף שאת שואלת ומחפשת ולא נשארת עם סימני השאלה בתוך עצמך. כיף שפנית אלינו, מקווה שהדברים יתנו לך מענה בע"ה.

בהחלט שאלתך פוגשת בנות רבות שעומדות אל מול המפגש עם התורה ועם עולם הקודש. מצד אחד, בכל אגפי החיים האישה היא חלק בלתי נפרד מההתנהלות ומהמעשה, ומצד שני, דווקא בעולם הקודש ישנה תחושה של הפרדה ושל מגדריות, שלעיתים מורגשת כבקשה מהאישה 'תהיי נחבאת'.

האמת שבשאלה שלך הבאת אותנו כבר לחצי התשובה כשכתבת שלא מדובר כאן על עניין צניעותי רגיל, שהרי זה לא מתייחס רק אל הנשים, ולכן לא מדובר כאן על הדרה – עובדה, ישנן הלכות דומות גם ביחס לגברים.

אם ככה, מדוע זה כך? מה עניינה של התורה בהפרדות הללו? בשוני הזה בין המינים? ויותר מכך, בעובדה שאישה לא נכללת בכלל ציווי היהדות כמו האיש?

הדברים עמוקים בהרבה ודורשים בירור מעמיק יותר, אך אנסה לכתוב כאן את עיקרי הדברים:

בפרשת בראשית, ממש לא מזמן, קראנו על בריאת האיש ובריאת האישה. לא אחד הם. מדובר בשני כוחות שונים בעולם הזה, שבאים לידי ביטוי בעולם בגופים שונים, ובנטיות שונות. כשם שיש הפרדה בין גוף האיש לבין גופה של האישה, כך ישנו הבדל בין נפשו של האיש לנפשה של אישה. וממילא גם הצרכים ביחס לעבודת ה' אשר מיועדת לכל אחד מהמינים שונים ומדויקים לו, לכוחותיו/ה ולעבודתו/ה בעולם הזה. אפרט מעט על הלימוד והעבודה הנשית, אך שוב, הדברים דורשים בירור ולמידה מעמיקה בהרבה.

האישה, אשר נבראה מצלמו של האיש ולא מהאדמה, כמוהו – מטבעה, היא קרובה יותר לקב"ה. לכן המפגש שלה עם התורה עניינו לגלות לה למה היא שייכת, כמה היא גדולה. ככל שהיא תתחבר יותר לעצמה, תהיה יותר קשובה פנימה, תאמין בכוחות שלה, ממילא עבודת ה' שלה תגדל ותתרחב. לכן לימוד התורה הגברי, שהוא שכלי מאד, תפל לה – כי הוא פשוט לא הנקודה שלה. ולכן, השאלה "איך יתכן שאישה לא שותפה למניין או לקריאה בתורה" – היא שאלה שמביעה רצון מטורף לגדול ולהתרחב, אבל חשוב לי לומר שבבסיס שלה איננה מדויקת. אם אני מבינה אותך נכון השאלה יוצאת מנקודת הנחה שבתכלס יש דרך אחת לעבוד את ה', היא הדרך של בתי הכנסיות, מניינים וכו' – ואם אתה לא חלק מזה אין לך חלק כנראה...

מעניין אותי, מהם המדדים שלך לרמה רוחנית? מהי עבודת ה' מבחינתך? האם את רואה הבדל בין סוג עבודת ה' שלך, והקשר שלך עם ה' יתברך, ובין זו של איש שאת מכירה?

המילה 'רוחניות' ותחום הקודש בכלל הם תחומים עמוקים ורחבים מיני ים. כל העולם כולו מחפש רוחניות, ולא סתם. זה נובע ממקום עמוק ופנימי. כמו שכולנו מחפשים להיות אהובים, לאהוב. יש צרכים שהם צרכים בסיסיים שלנו כבני אדם, ונובעים ממקום בסיסי ופנימי מאד בנו. החיפוש אחר הרוחניות הוא הרצון להדבק לריבונו של עולם. להדבק לנשמה, להיות אחד איתה, להיות קשור אליה. כשאנו עוסקים במילה העמוקה הזו חשוב שנדייק את השימוש בה, יש כל מיני סוגים של דרכים להגיע לעולם הרוח שלנו, והכל תלוי בעיניי במי עומד מולנו. עבודת ה' של גבר אחרת מזו שלך, וגם עבודת ה' שלך שונה ומזו של חברה שלך. ולכן הדיבור במדדים על הנקודה העמוקה הזו והפנימית הזו – הוא לא אמיתי ומדויק דיו.

דווקא בדורות של גאולה מתגלה אצל נשים רצון אמיתי לגדול, ללמוד ולהעמיק – ואני מרגישה שככל שיש רצון נבנים במציאות כלים לכך. אם אילו המדרשות ללמוד התורה שצצות כמו פטריות אחרי הגשם, אם תוכניות השילוב לנשים תוך כדי הלימודים והאוניברסיטאות, אם אלא ימי עיון שמיועדים דווקא לנשים ומותאמים אליהן, לנשמה וללב שלהן.

מקווה שהדברים היו מדוייקים לך והתיישבו על ליבך. גם אם לא – אל תפסיקי לשאול! מאחלת לך שתזכי למצוא את השביל שלך בעבודת ה'.

בהצלחה גדולה!

מעריכה.

טליה

(12)