שאלה
כבוד הרב,
אני בחורה דתיה בת 21,חזרתי בתשובה לפני כ-4 שנים ברוך השם בעקבות בחור דתי שהכרתי. כמובן שהתהליך היה ארוך ובמהלכו היינו חברים ושנינו התחזקנו ביחד. לפני כ-5 חודשים התחלתי להרגיש ריקנות בקשר וחוסר ביטחון לגבי העתיד מתוך הבנה שכבחורה דתיה עלי להחליט ולקחת אחריות האם הקשר לחתונה או לא. לכן החלטתי לקחת פסק זמן מהקשר הנ"ל במטרה לחשוב.
במהלך תקופה זו הכרתי בעבודה בחור דתי שפתח לי עולם שונה בדת-עולם שלא הכרתי - החסידות. התחלתי ללכת הרבה לשיעורי תניא ואף הנני הולכת לשיעורי חסידות במדרשת חב"ד והשבח לאל התחזקתי רבות בעקבות זה. כמובן שמטבע הדברים ונושאי השיחה המשותפים אף יחסי עם הבחור שהכרתי התחזקו, במידה כזו שמבחינתו אני האחת בשבילו. השאלה שלי איך להחליט מי מהם הוא זיווגי (אם בכלל?) אני מרגישה שהרגש התעתע בי ואני לא חושבת בצלילות וזה מקשה עלי מאוד. אני יודעת שהכל בהשגחה פרטית אך אינני מבינה מה עלי להסיק מכל הסיטואציה הזו. ברצוני לציין ששני הבחורים הינם טובי לב ויראי שמים ובמיוחד הבחור הראשון שאותו אני מכירה הרבה שנים והוא מעולם לא איכזב אותי. מאין יבוא עזרי??
תשובה
בס"ד
קשר של בעל ואשה צריך להיות כל כך [מלא ואנרגטי] שאין ולא יכולה להיות מציאות של ריקנות בקשר.
בהחלט יכול להיות יום שהקשר לא בא לידי ביטוי. יש זמנים של "נדה" וריחוק נפשי. אבל הקשר בבסיסו הוא תמיד קיים וחזק מאוד.
אם את מספרת שהקשר הזה מביא אותך לריקנות שמתמשכת יותר מכמה ימים - זו נורה אדומה מהבהבת.
אהבה היא אמונה בעתיד משותף. אם יש לך חוסר בטחון לגבי העתיד איתו - זו עוד נורה אדומה מהבהבת.
אם הקשר הארוך שלכם לא מביא אותכם למחשבה רצינית על חתונה - יש כאן כבר נורה שלישית.
העובדה שיש לך מישורים מאוד רחבים לשיחה עם השני זו מעלה גדולה וצריך להיות מרכיב גדול בשיקולים.
אחדות בין בני הזוג צריכה להיות בגוף, בנפש, ברוח ובנשמה. ואם יש לכם נושאי שיחה ואתם מצליחים ללמוד יחד לימוד פורה. אתם ממש מתחברים בתחום הזה. ואתם מביאים פירות רוחנים בדיוק כמו שאחדות גופנית מביאה את הפירות הגופניים שלה.
העובדה שהבחור הראשון הוא בחור טוב, ירא שמים, ובעל מידות טובות - כל זה אומר שהוא בחור מצוין ומעולה - אבל הוא לא זה שמיועד לך.
אולי את חוששת שאם תבחרי בשני זה יהיה כאילו החלטת שהראשון פחות טוב, וזה לא נכון. הראשון אולי יותר טוב אבל הוא לא "בן זוגך".
בהצלחה