בלבול לאחר שנתיים של פרידה מחבר

שלום לך יקרה!
את שואלת שאלות חשובות וטובות.
האם לאהוב מישהו זה מספיק כדי להיות איתו? האם זה מה שקובע?
איך אני אמורה לדעת אם אני אוהבת מישהו. איך אני אמורה להרגיש?
וברשותך, אשאל שתי שאלות משלי:
האם באמת אהבה מספיקה בשביל לבנות קשר או שצריך גם התאמה מבחינת אורח החיים? ואיך נדע אם הדבר שאנו מרגישים הוא עצמו אהבה – אולי אנחנו מדמיינים שזאת אהבה ובעצם זה רגש אחר כמו תלות או צורך גדול בקשר או הרגל של חברות וכו´?

האמת היא, שאין אהבה בלי נישואים. זה בלתי אפשרי.
אם נמשיל אהבה ונישואים לכוס ובתוכה מים – הכוס היא הנישואים, והאהבה הם המים.
ובדיוק כמו שמים שנשפכו – צריך לנקות אותם, שלא יפריעו, ולעומתם, מים בתוך כוס – אפשר לשתות אותם, ליהנות מהם – כך גם האהבה כלפיי הנישואים.
הנישואים הם הכוס. הם יוצרים את האהבה בצורה שאפשר לשתות אותה אל תוכֵנו, במקום שהיא "תתבזבז" לכל עבר, ולא יהיה ניתן ליהנות מפירותיה.

אני משערת שאת חושבת שכרגע את עדיין צעירה מכדי להתחתן. לכן, הייתי מציעה לך, לעשות "פוס" בקשר עם החבר. אפשר לחזור לקשר רק כאשר את מעוניינת בחתונה, בנישואים, שאל תוכם, כזכור, ניתן ליצוק את נפלאות האהבה.

קשר בגיל שבו יש בשלות לנישואים הוא קשר יציב יותר, אמיתי יותר, חזק יותר, נכון יותר, מתגמל יותר ובשל יותר. הסבלנות בשנים האלה של ההמתנה וההימנעות מקשר עם בנים מתגמלת גם בכך שלא "מסתבכים" עם הקשר. נמנעים גם הרבה חיבוטי נפש והתענות נפש וגם עוגמות נפש של ממש.

אני מאחלת לך למצוא בבוא הזמן,
את בן-זוגך, המתאים לך, המיועד לך מאת השם,
ולבנות איתו בית נפלא, מלא וגדוש באהבה בעזרת השם!
רינה, חברים מקשיבים